ביקורת קולנוע: מסע אלים ומטלטל שבו הקשר המורכב בין אב לבת גונב את ההצגה מול עולם הפשע האכזרי

כבר מהרגע הראשון של "מרדף עד הקצה", ברור שמשהו אינו כשורה. פולי בת ה-11 (אנה סופיה הגר) ממתינה לאמה מחוץ לבית הספר, אך ככל שהצהריים חולפים והשעות נוקפות, האם אינה מופיעה. במקום זאת, מכונית חורקת ליד המדרכה, וקול מבפנים קורא לפולי להתקרב. מיד, הצופים נכנסים למצב של דריכות ומתח, בדיוק כמו פולי הקטנה.
הנהג הוא נייט (טארון אגרטון), אביה המנוכר של פולי, שעד לא מזמן היה מאחורי סורג ובריח. כשאולי פוסעת בחשש אל תוך המכונית, היא יוצאת ללא ידיעתה למסע שישנה אותה ואת אביה מן הקצה אל הקצה. הסרט מיד מרגש מהעלילה ב-"מרדף עד הקצה", גם אם פה ושם ישנן בדרך כמה מהמורות נרטיביות שמאטות את הקצב.
הבמאי ניק רולנד מעצב את החלק הראשון של הסרט בחוכמה רבה. הצופים נשארים נטועים היטב בנעליה של פולי, מה שאומר שמרכיבים את חלקי המידע בדיוק באותו קצב שהיא עושה זאת. היא מתחננת בפני נייט שיסביר מה קרה לאמה – האם היא נפגעה? האם הוא פגע בה בעצמו? – ואנחנו חשים דאגה גוברת והולכת לגבי הסיטואציה שבה פולי מצאה את עצמה. למרות שנייט הוא אביה הביולוגי, מהר מאוד מתברר שהוא אדם מסוכן, ולא ברור מה המניעים האמיתיים שלו לכך שלקח אותה איתו. דרך שיחות לחושות עם שותפים לשעבר ודיווחים מקוטעים בחדשות, נחשפת התמונה הגדולה של המלכוד שבו נייט נמצא, והיא רחוקה מלהיות ורודה.
למרות האיום הממשי שנייט מציב, קשר אמיתי ונוגע ללב מתחיל להיווצר בין האב לבת. הסרט, המבוסס על ספרו של ג'ורדן הארפר, נמצא בשיאו כשהוא מתמקד במערכת היחסים בין נייט לפולי. הדברים שהוא מלמד אותה, והפעולות שהיא עדה להן פשוט מעצם שהותה במחיצתו, הם מזעזעים למדי, ובכל זאת מעודדים אותם ומקווים לטובתם. זה קורה במידה רבה בזכות ההופעות של אגרטון והגר. בתפקיד שרחוק מאוד מהדמויות שהפכו אותו לכוכב ב-"קינגסמן" וב-"רוקטמן", אגרטון מבסס את מעמדו כאחד השחקנים המוכשרים והפחות מוערכים בדורו. נייט הוא דמות מורכבת - הוא חייב לעורר פחד אמיתי ובו בזמן לשכנע אותנו, בדרך כלשהי, שאפשר לסמוך עליו כשזה נוגע לילדה שלו. זוהי הופעה מבריקה וקורעת לב, שנעשית טובה עוד יותר בזכות הכימיה של אגרטון עם הגר. השחקנית הצעירה היא תגלית של ממש, כשהיא עוברת ללא מאמץ בין המתיקות תמימת העיניים של פולי לבין הצד האפל יותר שלה, שצומח בקצב מדאיג לאורך הסרט.
"מרדף עד הקצה" מציב כמה תרחישים קשים ומורכבים מבחינה מוסרית בחקירת הקשר בין השניים, אבל הצופים מוצאים את עצמם מרותקים לחלוטין. ברגע אחד קורע לב במיוחד, נייט מודה שהוא לא יודע דבר על בתו – מהם התחביבים שלה אחרי בית הספר או מה היא רוצה להיות כשתגדל – אבל הוא נואש ללמוד כל פרט קטן. בסצנה הזו לבדה, אגרטון פשוט מהפנט. כאשר הסרט חורג מעולמם המצומצם של נייט ופולי, הוא מאבד מעט מהעניין המיוחד שלו. ישנו קו עלילתי נפרד המערב את קשריו של נייט לכנופיה מקומית – ובמיוחד למנהיג שלה, שהוציא עליו 'אור ירוק' המאפשר לאנשיו לחסל אותו ואת כל מי שיקר לו. במקביל, בלש נחוש (רוב יאנג) להוט להשתמש בקשרים של נייט לטובתו האישית.
ג'ון קרול לינץ' מציג הופעה מצמררת בתור הנבל הראשי של הסרט, והבלש פארק של יאנג בונה דינמיקה מעניינת עם נייט ופולי. ועדיין, רשת הקשרים שבה נייט לכוד היא סבוכה, וככל שהסרט מושך אותו פנימה עמוק יותר, נדמה שהוא מתרחק מהדינמיקה המשפחתית שהיא הלב הפועם של הסיפור. יחד עם זאת, קשה שלא להישאב לשיא מלא האקשן של הסרט בגלל ההשקעה הרגשית בגיבורים. אם מצאתם את עצמכם על קצה הכיסא במהלך הצפייה, זה פחות בגלל שהייתם להוטים לראות את הנבלים מובסים, ויותר בגלל שהייתם נואשים לדעת אם נייט ופולי יצאו מזה בשלום.
כדי לגלות זאת, תצטרכו לצפות בסרט בעצמכם. ככלל, זו אינה צפייה קלה לעיכול, אך הדמויות יוצאות הדופן של אגרטון והגר הופכות את החוויה לראויה בהחלט. "מרדף עד הקצה" מכה חזק – או, אם להשתמש באחד הלקחים של נייט לפולי, הוא פוגע בך כמו מחבט בייסבול לאחורי הראש. עלילת המשנה של הכנופיה אולי תישכח במהרה, אבל מערכת היחסים בין האב לבת תישאר איתכם זמן רב.
"מרדף עד הקצה | She Rides Shotgun" – עכשיו בבתי הקולנוע.
פרטי הסרט מבוססים בין היתר על TMDB. This product uses the TMDB API but is not endorsed or certified by TMDB.

