עם הרבה הומור, קטעי פעולה ובעיקר אינספור הפתעות תסריטאיות, “הפלאש” הוא בין סרטי DC הטובים ביותר. האם סרט גיבורי העל הטוב ביותר? זה כבר נתון לוויכוח
.
זו הייתה דרך ארוכה, רצופה בכישלונות רבים ובהרבה מחלוקות, אבל “הפלאש” סוף סוף מגיע לבתי הקולנוע, ואולפני האחים וורנר-DC מקווים שהם עשו מספיק כדי לקזז את הביקורות השליליות, העבירות והעוונות, שהביא אותו כוכב הסרט, עזרא מילר.
כשהקידום לסרט התחדש במהלך השבועות האחרונים, התברר שהאולפן עושה כל שביכולתו כדי לקדם את סרט הבכורה ל’איש הכי מהיר ביקום’ כאירוע חובה, וחשף כמה שמות גדולים שצצים מדי פעם בסרט. בנוסף, המנכ”ל המשותף של אולפני DC, ג’יימס גאן, הכתיר את “הפלאש” כאחד מ’סרטי גיבורי העל הגדולים בכל הזמנים’. הבעיה עם טענה נועזת מסוג זו, שאנשים בסופו של דבר הולכים לראות את הסרט, ואם הוא לא עומדים בציפיות הגבוהות שנקבעו – השמועה מתפשטת… בכנות, קשה להאשים את המעורבים בהעלאת המיזם הזה למסך, תוך שהם עושים מה שהם יכולים כדי להסיח את דעת הקהל מהתנהגותו המזעזעת (לכאורה) של מילר, אבל המאמצים שלהם עשו רק רע לסרט, מכיוון ש-“הפלאש” מספיק טוב כדי לעמוד בזכות עצמו, מבלי להימכר יתר על המידה.
העלילה עוסקת בניסיונו של בארי אלן למנוע את מות אמו ואת כליאתו של אביו, והוא משתמש במהירות העל שלו כדי לנסוע אחורה בזמן (בניגוד לעצת ברוס וויין בכיכובו של בן אפלק). הוא מצליח, אבל על משנה אירוע אחד שנראה מינורי, וכך יוצר מציאות חלופית ללא ליגת הצדק… והתזמון שלו לא יכול להיות גרוע יותר, כי המתקפה של גנרל זוד (מייקל שאנון) על כדור הארץ מתקרבת. בארי מאחד כוחות עם גרסה צעירה יותר – ומעצבנת הרבה יותר – של עצמו, ומצליח להרכיב צוות מאולתר, הכולל את האביר האפל בכיכובו של מייקל קיטון, שפרש זה מכבר, ובת דודתו של סופרמן – קארה (סאשה קאל), כדי לעמוד בדרכה של הפלישה של זוד.
זו הנחת יסוד פשוטה יחסית, ולזכות הסרט ייאמר שהוא לא מסתבך בטירוף עם יקומים רבים יתר על המידה. התסריט של כריסטינה הודסון בוחר בחוכמה להתמקד במצוקה קורעת הלב של אלן, והסרט באמת מתעורר לחיים ברגעים היותר רגשיים שבארי חולק עם אמו. זה גם מאוד מצחיק… לפעמים. כפי שקורה לעתים קרובות כל כך בסרטים אלה, שפע ויתר של הומור, פירושו שכמה בדיחות בהכרח מחמיצות את המטרה, אבל לרוב – זה איזון די מוצלח, ולפחות הסצנות הדרמטיות מקבלות זמן רגיעה עם עוד מספר חיוכים. למרבה הצער, דברים מתחילים להתפרק קצת במערכה שלישית, והרבה יותר מדי נדחס ל-30 הדקות האחרונות. סצינת הפעולה הסופית מתוזמרת בצורה טובה למדי בחלל ריק, אבל לא מקבלת מספיק הסבר, וגם האפקטים די עלובים – במיוחד ברצף מסוים שמציג דמויות שנראות כולן כאילו יצאו ממשחק פלייסטיישן מיושן (ללא ספוילרים, אבל אם עקבתם על ההדלפות, תדעו איזו).
עוברים אל הפיל ההפכפך בחדר: אין צורך להתעכב יותר מדי על מצבו של מילר, כי אין באמת טעם. או שהצופים מסוגלים להפריד את האמנות מהאמן, או שלא… ואם אתם אלו שלא – הופעה של שחקן לעולם לא תהיה טובה מספיק כדי לגרום לכם לשכוח במה הואשם. עם זאת, מילר עושה כאן עבודה מצוינת בתפקיד כפול, ומספק שתי דמויות שונות מאוד של אותו גיבור. בארי הצעיר יותר מגעיל ומעצבן (כן, הוא אמור להיות… אבל זה לא מונע מכם לרצות ולהעיף לו סטירה) בהתחלה. אבל הוא הופך חביב יותר ככל שהסרט מתקדם. בתור בארי המקורי, מילר נותן בקלות את המשחק הטוב ביותר שלו כדמות זו עד כה. הרבה מעריצי פלאש מרגישים שמילר תמיד הייתה בחירה מוטעית, ולמרות שברור שאפשר להתווכח על כך, קשה להאשים את פרשנותו המקורית לאיש המהיר בעולם.
החזרה של קיטון בתור באטמן היא המשיכה האמיתית לסרט עבור רבים, כמובן, והוא לא מאכזב. חלק מהדיאלוגים שלו מרגישים קצת כשירות למען המעריצים (האם באמת היינו צריכים את השורה: “בואו נשתגע”?), אבל קיטון מתגבר על זה כדי להוכיח מדוע הוא עדיין (ללא ספק) באטמן הקולנועי הגדול ביותר של כל הזמנים. גם קאל בולטת ומרשימה, אבל זמן המסך שלה קצר במיוחד, וזה מרגיש כאילו חלק מהסצנות שלה נותרו מחוץ לחדר העריכה (אין לה אינטראקציה אחת עם באטמן, למשל). נקווה שתינתן לה הזדמנות לחזור לתפקיד בסרט סופרגירל המתוכנן ביקום DC.
בסופו של דבר, האם “הפלאש” הוא אחד מסרטי גיבורי העל הגדולים ביותר שנעשו אי פעם? למעשה, הוא אפילו לא סרט גיבורי העל הטוב ביותר שיצאו החודש, אבל זה לא אומר שהוא לא שווה את הזמן שלכם. אם נשים בצד כמה פספוסים וכמה אפקטים איומים, הרפתקת הסולו של הפלאש היא חוויה מהנה ביותר, ובקלות אחד מסרטי DC הטובים ביותר.
“הפלאש | The Flash” – עכשיו בבתי הקולנוע.