הבמאי הגאון מחזיר את האפוס ההיסטורי לקולנוע עם עיבוד מבריק, מציאותי ומרגש לקלאסיקה של הומרוס שמציב רף חדש לז'אנר

 

האפוס הגדול ביותר מאז "שר הטבעות"

אפשר לנשום לרווחה: הבמאי המוערך עשה זאת שוב. בסרט החדש, "האודיסיאה" של כריסטופר נולאן, הבמאי לוקח את אחת מהקלאסיקות הגדולות בהיסטוריה האנושית. הוא הופך אותה לסרט האפי ביותר שראינו על המסכים מזה שנים רבות.

היצירה הזו מציגה קנה מידה עצום ואמביציה קולנועית חסרת תקדים. נולאן עושה לאפוס המיתולוגי את מה שעשה בעבר לגיבורי העל ב-"האביר האפל". הוא מעניק לסיפור של הומרוס את אותו הטיפול הריאליסטי והעמוק שנתן לדרמה הביוגרפית בסרטו זוכה האוסקר: "אופנהיימר". הסינרגיה הזו מייצרת חוויית צפייה בלתי נשכחת.

המיתולוגיה של הומרוס פוגשת ריאליזם ברוטלי

הסגנון של הסרט מציאותי מאוד והאלימות בו מרגישה פיזית וברוטלית. האלים היוונים אולי מנווטים את האירועים מלמעלה, אך נולאן משאיר אותנו על הקרקע בגובה העיניים. הוא מוותר לחלוטין על קלישאות הוליוודיות קיטשיות.

הבמאי זורק אותנו אל תוך הכאוס המדמם של שדה הקרב והים הסוער. בזכות שימוש באפקטים פרקטיים מרהיבים, הסצנות המוכרות מקבלות חיים חדשים:

• הסוס הטרויאני: מוצג כהמצאה הנדסית מתוחכמת ומאיימת
• ההיתקלות עם הקיקלופ: חוויה מותחת ומורטת עצבים
• המפגש עם המכשפה קירקה: סיקוונס פסיכולוגי מטריד ויוצא דופן

הצילום במצלמות IMAX מעניק לים הפתוח עוצמה פיזית אדירה שמורגשת בכל הגוף, וזאת לצד הסאב-וופרים שמרעידים את האולם.

משחק אדיר – בראשות מאט דיימון

במרכז העלילה עומד אודיסיאוס, מלך אית'קה, אותו מגלם בכישרון עצום מאט דיימון. דיימון מספק כאן את אחת מהופעותיו החזקות והמרגשות ביותר אי פעם. הוא מציג דמות מורכבת של מנהיג עייף פוסט-טראומטי.

במקביל למסע בים, אנו עוקבים אחרי המתרחש בארמון באית'קה. המלכה פנלופה (אן האת'אוויי) ובנה טלמאכוס (טום הולנד) מנסים להדוף את המחזרים הנכלוליים בראשות אנטינואוס (רוברט פטינסון). בעוד פטינסון מבריק בתור הנבל הראשי, האת'אוויי והולנד מספקים הופעות פושרות יותר, אך האנסמבל הרחב מפצה על כך בקלות. שחקני משנה כמו זנדאיה (בתור האלה אתנה), שרליז ת'רון, ו-לופיטה ניונגו בתפקיד כפול ומפתיע כהלנה, מעשירים את העולם המיתולוגי בצורה מופלאה.

המניפסט האנטי-מלחמתי של הבמאי

ההפתעה הגדולה ביותר של הסרט טמונה ברובד הרעיוני שלו. נולאן אינו מסתפק בהרפתקה ימית פשוטה. הוא מציג לנו פרשנות פסיכולוגית מודרנית ומרתקת על פוסט-טראומה (PTSD).

לפי הסרט, המסע הארוך של אודיסאוס נמשך עשר שנים לא רק בגלל זעם האלים. הוא נמשך בגלל ייסורי המצפון שלו על זוועות המלחמה ועל המצאת הסוס הטרויאני. זהו סרט אנטי-מלחמתי מובהק שמציג אמירה נוקבת על מחיר הניצחון. המוזיקה העוצמתית והקודרת של המלחין לודוויג גורנסון עוטפת את המסע התודעתי הזה באווירה מהפנטת ומותחת שאינה מרפה מהצופה לרגע.

שורה תחתונה: אירוע קולנועי שאסור להחמיץ

"האודיסאה" הוא מפגן כוח קולנועי נדיר המשלב אמנות איכותית עם בלוקבאסטר סוחף. נולאן הצליח לחלץ מהטקסט העתיק שורה תחתונה עכשווית ונוקבת להפליא. אל תחכו שהסרט יגיע למסכים הקטנים – זוהי יצירה שנולדה עבור המסך הגדול ביותר שתוכלו למצוא. דלגו על הקלישאות ורוצו לראות את יצירת המופת הזו בקולנוע הקרוב אליכם.