ביקורת סרט: יצירת מופת קולנועית שנושאת את בשורת העבר אל פני העתיד
בשנת 1956, כאשר ג'ון פורד יצר את "המחפשים", פורמט ה-VistaVision היה בן שנתיים בלבד. טכנולוגיית סרט בעלת גרגיר עדין, שנוצרה במקור כמענה לפופולריות הגוברת של הטלוויזיה, ונתפסה כתקווה להצלת עולם הקולנוע. הרעיון היה להשיב את הקהל לאולמות באמצעות גרסה קולנועית שהייתה 'יותר קולנועית' מהרגיל, תוך התמקדות במה שהופך אמנות זו לייחודית. פול תומאס אנדרסון משיב עתה את הפורמט לחיים בסרטו "קרב רודף קרב", במטרה להדגיש את המאבק המתמיד של אנשים מן השורה נגד המערכות הרבות השולטות בחיינו. כאן אין מקום לרומנטיקה; יש רק זיעה, דם והריח הנצחי של לוחמת גרילה.
הסרט של אנדרסון חולק הרבה יותר מהויסטה ויז'ן עם יצירת המופת של פורד. הסרט, עיבוד רופף לספרו של תומס פינצ'ון, 'Vineland', עוסק בהישרדות המהפכה ושל הכוחות המדכאים, ובאותה מידה הוא חוקר את הפרנויה של הגזע הלבן מפני נישואי תערובת. דמותו של קולונל סטיבן ג'יי. לוקג'ו (שון פן), קשוח ונוקשה, מייצגת את הצביעות של ה'אלט-רייט' האמריקני: הוא נמשך ומוקסם מאותם אנשים ואידיאולוגיות שהוא מתיימר לבזות. פן מגיש הופעה וירטואוזית ומאופקת, המשלבת את דמותו של הגנרל טרגידסון מהסרט "דוקטור סטריינג'לב" עם קורטוב של צ'ארלי צ'פלין. הוא משמש כדמות ה'ג'ון וויין' המעודכן והמנוון של אנדרסון, שמחפש במרחבי המערב את עידן ההגמוניה הלבנה שחלף.
החלק הראשון של הסרט מתרחש באמריקה של רייגן, כשבוב פרגוסון (לאונרדו דיקפריו) וחברתו פרפידיה בברלי הילס (טייאנה טיילור) מובילים ארגון שמאלני יעיל ואכזרי בשם 'פרנץ' 75'. מטרתם היא להטיל עונשים על מנהיגים שמסרבים להגן על החלשים, כולל שחרור מהגרים ממכלאות בגבול ופיצוץ משרדי פוליטיקאים המתנגדים לזכות להפלות. פרפידיה ולוקג'ו נפגשים פעמיים: בפעם הראשונה הוא מתרגש בגלוי מאיומיה עליו באיומי אקדח, ובשנייה הוא מציע להעלים עין מפעולות ארגונה בתמורה לקיום יחסים אינטימיים. פרפידיה מוצאת עצמה במרכזו של משולש אהבה, תאווה ואידיאולוגיות, והופכת להרה. השאלה הנסתרת המרחפת מעל חלק גדול מהסרט היא שאלת האבהות. תינוקת נולדת, ופרפידיה מתנגדת לרעיון שחובותיה האימהיות יחליפו את נאמנותה למהפכה. בניגוד לתחנוניו הנלהבות של בוב, פרפידיה מצטרפת לשוד בנק שמשתבש, ומוצאת את עצמה נרדפת על ידי המשטרה. לבסוף, באופן מפתיע, היא מסגירה את חבריה בתמורה לחסינות.
מרבית הסרט עוקב אחר לוקג'ו ובוב, 16 שנה מאוחר יותר, כשהעבר שלהם רודף אותם ומאלץ אותם להתעמת עם הבחירות המסוכנות שביצעו. בוב חי עם בתו, ווילה (צ'ייס אינפיניטי), בעיר מקלט מרוחקת משאון המהפכה. ווילה היא תלמידה טובה ואמנית לחימה מסורה בהדרכתו של סנסיי סרחיו (בניסיו דל טורו); בוב, לעומת זאת, מעשן ומעדיף לצפות בסרטים אנטי-קולוניאליסטיים כמו "הקרב על אלג'יר", שמזכירים לו את נעוריו האידיאליסטים. השקט היחסי שלהם מופר כאשר לוקג'ו מוזמן להצטרף לחבורה סודית של עליונות לבנה הנקראת 'הרפתקני חג המולד', המוקדשים ל'טיהור' הגזע הלבן. מתוך ידיעה שתיקיו מהעבר עלולים לחשוף את קשריו עם פרפידיה, לוקג'ו יוצא למצוד תוך שימוש לרעה בסמכותו הצבאית. החלק השני של הסרט, שאורכו כמעט שלוש שעות, מוקדש למרדף מותח ומהיר דרך המדבר של קליפורניה, כשלוקג'ו רודף בייאוש אחר בוב ווילה כדי להשיג את חברותו הנכספת בארגון.
אנדרסון שמר על חלק ניכר מההומור הפוסט-מודרני של פינצ'ון. לצד הפוליטיקה החריפה, "קרב רודף קרב" הוא גם הרהור סאטירי על הדרך שבה הפרוגרסיביות נוטה לסגת אחורה ולפגוע בעצמה בשם השוויון, בזמן שהימין מייצר דרכים להסכמה ל'טיהור' אתני. דמותו של בוב, שדאגתו היחידה היא ביטחון בתו, מבינה שהמהפכה מעולם לא נעלמה, לא משנה כמה הוא מנסה לשכוח. 'מעכשיו והלאה, זה קרב רודף קרב', הוא אומר באזהרה בתחילת הסרט. האם הוא אומר זאת מתוך התרגשות? פחד? המסר המשתמע של הסרט הוא שמאבקינו, המשתלבים זה בזה, לא יוכלו להסתיים כל עוד עברה של אמריקה כאימפריה קולוניאליסטית מטושטש או נשכח. בזמן שבוב נלחם בייאוש למצוא את בתו, סרחיו הוא זה שמראה לו שהמהפכה לא מתה: הסנסיי יצר מנהרה תת-קרקעית כדי להגן על מהגרים מפני פשיטות.
"קרב רודף קרב" הוא בבירור סרט אישי עמוק עבור אנדרסון, המשתמש בנובלה של פינצ'ון כדי להרהר באיזה עולם הוא רוצה להשאיר מאחור עבור משפחתו הבי-רב-גזעית. זהו ביטוי מלא חרטה לתחושה המגוחכת של לחיות בעידן של אלימות וטיפשות יוצאות דופן. דמותו של דיקפריו גדושה בכל המאפיינים המוכרים של אב אכפתי, שנאמנותו הבלתי מעורערת לבתו מאוימת רק על ידי חברה שאינה יכולה למחות את כתם הלאומנות הלבנה.
למרות זאת, הסרט הוא המחשמל והמתוח ביותר בקאנון של אנדרסון. מרדף המכוניות הסופי דרך דרכי העפר של המדבר הקליפורני הוא שיא קולנועי נאו-מערבי. הוא נעזר כאן, כמו בעבר, ב-ג'וני גרינווד, שהמוזיקה שלו מלווה את הסרט בפרנויה מגנטית. בוב תוהה מתי המהפכה תסתיים, בעוד פרפידיה לא יכולה לדמיין זמן שבו היא תסתיים אי פעם. אנדרסון רומז שהתשובה לעתידנו נמצאת איפשהו בין שתי התפיסות הללו. סרט משובח וחובה, כנראה המנצח של השנה.
"קרב רודף קרב | One Battle After Another" – עכשיו בבתי הקולנוע.
