סרטי המשך נוטים בדרך כלל להיות מאוסים ומיותרים, אבל דדפול 2 (Deadpool 2) הוא ההוכחה שאפשר גם אחרת. הסרט לא עוצר לרגע ונדמה היה שבמשך כשעתיים, לא היה רגע אחד ללא בדיחה או סצנה מעניינת.
כאשר הסרט הראשון הגיע לאקרנים הוא היה בריזה מרעננת. חובבי הקומיקס כבר מכירים את הדמות של החכמולוג עם הפה הגדול. אך החיבור של גיבור על עם מודעות עצמית מוליד יצירה מוצלחת למדי. ברור לכולם כי היוצרים של הסרט מבינים עד כמה הסרטים של גיבורי על נהיו מגוחכים. הם גם מבינים שהקהל יודע זאת. הם לוקחים את זה ומערבבים את זה לתוך סרט שמיועד למבוגרים בלבד (דירוג R) ולא מפסיק להתבדח על חשבונם.
הסרט החדש מקבל תפנית על ההתחלה. דדפול, הידוע גם כווייד ווילסון, מפקפק בעצמו. ווייד (ריאן ריינולדס) מתחיל לבחון את עניין גיבורי העל והאם זה בשבילו. רק אחרי שהוא שקולוסוס ו-וורהד ( Negasonic Teenage Warhead) מביאים אותו כמתלמד X-Men הוא מתאפס על עצמו, בערך. דדפול כמו דדפול יודע להפוך כל דבר פשוט לאסון מוחלט. הוא נאסר ביחד עם מוטנט צעיר בשם ראסל וכוחות העל שלו נלקחים ממנו. כאשר גם יכולות הריפוי העצמי שלו לא עימו, הוא מעדיף להתמוסס ברחמים עצמיים ולתת לעצמו לגסוס ממחלת הסרטן בה הוא חולה. את ההמשך תאלצו לגלות בעצמכם.
[youtube https://www.youtube.com/watch?v=20bpjtCbCz0]
רוב השחקנים לא מוכרים מהסרט הראשון ואפשר היה לחשוש שנקבל סרט חדש של מסיבת תחפושות ואפקטים בינוניים. הסיפור הגדול הוא אותו סיפור שלמען האמת מההתחלה לא מקורי במיוחד – איש טוב נגד איש רע. אבל אם עוד לא הבנתם, ההבדל הוא מה שבדרך. המודעת העצמית של הגיבור הראשי. הוא חי בסרט והוא יודע את זה. כמו בסרט הראשון הוא ממשיך לדבר על עצמו, אל עצמו, אל הקהל. מספר בדיחות בקצב מסחרר ולא מפחד לצחוק על כל התעשייה בדרך וזה פשוט עובד. הבדיחות מגיעות ברצף בין אם מצפים להן או לא. אז כמובן שלא כולן יפילו אתכם מהכסא אבל בכמות הזו, גם אם תצחקו רק מחמישית מהן, תצאו מרוצים. רק לא לשכוח, את הילדים תשאירו בבית.
ג’ירפה ממליצה: לכו לראות.