ביקורת קולנוע: הבמאי הצרפתי אריק בנארד יוצר סרט המתרחש בסוף המאה ה-19, אשר למרות עיסוקו בשדים שהתעוררו עם החלת חינוך החובה, מהדהד בעוצמה גם בימינו

ברזון, צרפת, שנת 1889. לואיז ויולט (אלכסנדרה למי) מגיעה לכפר קטן, נשלחת כמורה כדי לאכוף את החוק החדש שהפך את החינוך לחינמי ולחובה. מדאם לואיז אינה רק זרה בקהילה סגורה, אלא שביקורה מבשר על טרנספורמציה חברתית אדירה: הילדים יצטרכו להפסיק לעבוד בשדות לצד הוריהם כדי לפקוד את ספסל הלימודים. בזכות עזרתו של ראש העיר (גרגורי גדבואה), נוכחותה מתחילה להכות שורש בקרב התושבים, תוך שהיא זורעת בהם תקוות ופחדים כאחד.
כאשר מדאם ויולט מגיעה לעיירה, אין לה עם מי לדבר. הצופה נחשף למחשבותיה ולעקבות חוויותיה דרך המכתבים שהיא שולחת מדי יום, שאותם הצופים שומעים באמצעות קריינות. ניתן להסיק שהיא מגיעה עם סיפור חיים מורכב, שהאנשים מעברה רחוקים ממנה, ושהקיום שלה עצמו מרגיש לעיתים כנטל. הדרך שבה בנארד, התסריטאי והבמאי של "מיס ויולט" בונה את המתח סביב עברה של הגיבורה היא מעניינת, וכך גם האופן שבו סודותיה נחשפים בהדרגה. סיפורה של ויולט מדגים את החשיבות שהיא מייחסת להשפעה שהיא יכולה להפעיל על העיירה; בו-זמנית, לואיז עצמה היא עדות לרלוונטיות של ידיעת ההיסטוריה הלאומית וחווייתה, ולטרור שהשונה והבלתי-ידוע יכולים לעורר.
בנוסף לניהול אמנותי מרהיב וצילומי חוץ יפהפיים, "מיס ויולט" מתהדר בהופעות משחק מצוינות, הן מצד המבוגרים והן מצד הילדים (חלקם מרגשים במיוחד). למי מספקת הופעה ראשית עוצמתית, במידה רבה בזכות מה שדמותה בוחרת להותיר בשתיקה. הניואנסים הללו הם שמעשירים אותה, והיעדרם בכתיבת הדמויות האחרות מוביל לנטייה דוגמטית מסוימת בסרט, עקב עודף של הסברים בוטים בנוגע לחרדות, למניעים ולהחלטות של שאר תושבי ברזון. עם זאת, מגמה זו בכתיבת הדמויות אינה מונעת מהצופים להתבונן בהן באהדה בשל הפוטנציאל האנושי הטמון בהן.
"מיס ויולט" הוא סרט שאף על פי שהוא נטוע בהקשר של הרפובליקה הצרפתית השלישית, הוא מדבר במובן רחב על הרגשות שמתלקחים סביב כוחו המורה והמשנה של החינוך. זהו נושא בעל רלוונטיות עצומה המעלה שאלות נוקבות על ימינו אנו, ועל המאבק הנצחי שבין קידמה למסורת.
"מיס ויולט | Miss Violet" - עכשיו בבתי הקולנוע.
פרטי הסרט מבוססים בין היתר על TMDB. This product uses the TMDB API but is not endorsed or certified by TMDB.

