ביקורת הסרט "כוכבי הכלב": רידלי סקוט מציע זווית אופטימית לעולם הפוסט-אפוקליפטי
הבמאי המוערך רידלי סקוט חוזר לעצב עולמות דיסטופיים ביצירה שקטה, מצחיקה ואופטימית להפליא. אמנם אין פריצת דרך נרטיבית, אך הסרט מעניק חוויה קולנועית סוחפת, ויזואלית ועשירה בתקווה. הדרמה מבוססת על רומן מאת פיטר הלר, ומציגה קנה מידה מצומצם ואינטימי ממה ששלף סקוט בעבר. נופי האוויר המרהיבים, סצינות האקשן המהודקות וצוות השחקנים האיכותי מעניקים לסרט כוח רב. ג'ייקוב אלורדי, ג'וש ברולין, מרגרט קוואלי ו-גאי פירס מובילים מאבק הישרדות מרתק בתוך קולורדו ההרוסה.
אופטימיות זהירה מול עולם פוסט-אפוקליפטי אכזר
התמה המרכזית בתוך "כוכבי הכלב" מהדהדת יצירות מוכרות רבות. האנושות עצמה מהווה את האיום הגדול ביותר בעת קריסת הציוויליזציה. ללא זומבים או חייזרים, סקוט מתמקד באופי האנושי בנחישות רבה. הסרט בולט לטובה בזכות הדגש על אופטימיות מול אובדן, אלימות וייאוש. אלורדי מגלם את היג, ניצול שאיבד את יקיריו אך שומר על אמונתו בטוב. מנגד, ברולין מציג את באנגלי, שותפו הציני.
הבמאי אינו שופט אף אחת מהגישות. בעולם אכזרי זה, נאיביות מסוכנת בדיוק כמו חשדנות מופרזת. היג יוצא למסע חיפוש ומגלה קהילות מוסריות, בעוד שחשדנותו של באנגלי משאירה אותם בחיים. הסרט זורח ברגעים השקטים והאנושיים שלו, בעוד סצינות האקשן הגדולות מרגישות לעיתים קלילות ופחות מעמיקות.
צוות שחקנים מקסים שמתגבר על תסריט פשוט
אף שחקן בסרט אינו מלהק באופן שגוי, אך הדמויות אינן זוכות לפיתוח עמוק במיוחד. היג שומר על אופיו לאורך כל הדרך, ו-אלורדי מציע משחק גוף משכנע שמחפה על מחסור בדיאלוגים. אלורדי מביא עימו קסם שקט ופגיעות, ושובר את השטיפה הטיפוסית של תפקידיו הנבלים בעבר.
פירס ו-קוואלי מביאים חן רב למסך בתור אב ובת, אף שקו העלילה הרומנטי מרגיש מעט מזורז. ברולין גונב את ההצגה עם איזון מופלא בין הומור, ציניות ודאגה אמיתית. הכימיה בין אלורדי ל-ברולין מהווה את הלב הפועם של היצירה.
בסופו של דבר, הסרט אומנם אינו ממציא את הגלגל, אך הבימוי המהיר, העריכה החדה והנופים המרהיבים הופכים אותו לחוויית צפייה מהנה במיוחד.
לרכישת כרטיסים לסרט: פלאנט | רב חן | סינמה סיטי | מובילנד
