ביקורת סרט: “מתחרים” הוא סרט לוהט קרב ועשיר במיניות: דינמיקת הכוח משתנה בכל שנייה, ומשחקי הטניס מבוימים כמו סצנות פעולה
.
השחקנית זנדאיה נוכחת על המסך כמו כוכבת קולנוע של פעם בחיים, בסרט הדרמה החדש של הבמאי לוקה גואדנינו: “מתחרים“. דמותה כשחקנית הטניס טאשי דאנקן לא מרחיקה לכת, ועיקר העוצמה שלה בסרט הוא מעצם נוכחותה. זנדאיה היא מרכז היקום ב-“מתחרים“: סרט מחשמל ומשכר שמבולגן בכל הדרכים הנכונות. סביב אצבעה של טאשי כרוכים שני בנים (היא בהחלט לא תשתמש במילה ‘גברים’ כדי לתאר אותם): ארט דונלדסון (מייק פייסט) ו-פטריק צווייג (ג’וש או’קונור), שחקני טניס תחרותיים שעוקבים אחריה כמו גורים, כאשר הם נפגשים לראשונה כבני נוער.
ארט ופטריק ידועים בתור ‘אש וקרח’ בקהילת הטניס, אבל מה שמתחיל כתחרות שובבה על תשומת ליבה של טאשי הופך לקרב בן 13 שנים על המגרש ומחוצה לו, שופע מתח מיני, כאוס דו-מיני ואינספור מבטים של בוז צורב. גואדנינו מגביר הכל עד רמה אחת עשרה בסרט – ואכן “מתחרים” לוהט ומרגש, דינמיקת הכוח משתנה בכל שנייה, וקרבות בסמטאות בתי מלון ובמעונות האוניברסיטה מתוחכמים כמו משחקי הטניס המבוצעים כמו סצנות פעולה.
גואדנינו מלטף את הצופים קדימה ואחורה ב-“מתחרים“, אבל עיקר הסרט מתרכז במשחק טניס בצפון מדינת ניו יורק בין השחקנים והחברים הוותיקים ארט ופטריק. יושבת בצד עם מבט מושלם ומשקפי שמש גדולים ומאיימים היא טאשי, כיום אשתו ומאמנתו של ארט. ארט מקווה לקאמבק מסוגים – ביטחונו הולך ופוחת ככל שגביע ארצות הברית הפתוח הופך לחמקמק.
המתמודדים מבזיקים קדימה ואחורה, מהתקופה שבה ארט, פטריק וטאשי נפגשו לראשונה כספורטאים בתחילת דרכם במעגל הטניס ודרך ההסתבכויות השונות שלהם לאורך השנים, לפעמים במהירות מסחררת. בהתחלה, קשה להבין את נקודת הזמן, מכיוון שגואדנינו נע במהירות הבזק בין העבר להווה, אבל זה מתוכנן. “מתחרים” הוא חוויה חושית מלאה, שבה ספורטאים מטפטפים זיעה על המצלמה. העדשה משתהה על חלקי גוף: רגליים שעירות, כתפיים מתוחות, ידיים שריריים, ורידים בזרועות. גניחות ואנחות מהדהדות באוויר ונעלי טניס מגרדים את פני השטח הקשים של המגרש. המצלמה הופכת לכדור הטניס, נקודת המבט שלה נשלחת הלוך ושוב על ידי ארט ופטריק בצורה זועמת.
זה כבר מספיק כדי להפעים את הלב, אבל כל האנרגיה הזו מוכפלת בעשרות מונים על ידי הפסקול של אטיקוס רוס ו-טרנט רזנור, יוצרי טכנו מודרניים שמעניקים לכל תנועה במגרש ומחוצה לו תחושה טעונה. מוזיקת רייב עם סינתיסייזר מתנגן כשנשמע “I Feel Love” של דונה סאמר, והשיר קופץ פנימה והחוצה מהסרט, תוך כדי שארט ופטריק משחקים את המשחק הגורלי שלהם.
דמותה של טאשי היא כאמור מרכז הסרט, ו-זנדאיה לועסת בשמחה כל סצנה שהיא נמצאת בה. לאחר עבודתה בסרט “חולית: חלק שני“, היא מקבלת תפנית מרעישה משחקנית אופי, ומוכיחה שהיא יכולה לשבות תשומת לב עם מראה ופנימיות ייחודית. או’קונור נהנה מתפקידו בתור פטריק, מתחמן כל דבר תוך שהוא משייט בסאונות מרופדות עץ ובמגרשי טניס ספוגי שמש. מולו מופיע פייסט מלא הענווה, מביא חום שמרגיש פחות ערמומי מהקסם של עמיתו – ויש כנות בהופעה שלו שמדגישה עד כמה שונים שני החברים בסרט.
עד שהצופים מגיעים למשחק האחרון בין ארט לפטריק, ובמשך 131 דקות, המצלמה של גואדנינו עוקבת אחר כל תנועה בדיוק טקטי. כל מבט – מטאשי מהצד, ובין ארט לפטריק במגרש – מתנגחת בצופים כמו משאית סמי-טריילר. כל הגשת רקטה עמוסה במשמעות, והבמאי כורך אותנו סביב אצבעותיו עד הרגעים האחרונים של הסרט, ומביא אותנו לשיא ממריץ. זהו סיפור דרמה עם כמות אנרגיה של מיטב סרטי הפעולה שוברי הקופות, ניצחון אדיר לבמאי, וסרט ספורט נהדר, שבו המתח של אלו החובטים במשחק לוהט כמו כמו אלו שמתחככים ביניהם מחוץ למגרש.
הסרט “מתחרים” | “Challengers” – עכשיו בבתי הקולנוע.
הצטרפו אלינו בעמוד הפייסבוק שלנו או בקבוצת הטלגרם לקבלת עדכונים על כל מה שחדש בטכנולוגיה, רכב חשמלי ופנאי.
מחפשים לרכוש משהו טכנולוגי במחירי מבצע? מוזמנים לעקוב אחרי המדור ״הדילים של הג׳ירפה״ כאן באתר, בעמוד הפייסבוק ובקבוצת הטלגרם.
גילוי נאות – חלק מהקישורים המפורסמים לעיל הינן קישורים ממומנים. גילוי נאות מלא והסבר מפורט ניתן לקרוא כאן
ט.ל.ח