ביקורת סרט: אמה סטון וג'סי פלמונס מפיחים חיים מחודשים בדרמת מדע בדיוני קודרת ומצחיקה על תאוריות קונספירציה ואשמה עצמית
סרטו האחרון של יורגוס לנתימוס, "בּוּגוֹנְיָה", אינו מבזבז זמן – ומבהיר מיד שרימייק המדע הבדיוני הנועז הזה הוא אחד מן היצירות המשמעותיות ביותר עבור הקולנוען עטור השבחים. במקום הדמויות המגושמות והדיאלוגים המשונים שאפיינו את עבודותיו הקודמות, לנתימוס מגיש כאן מחקר דמויות מעמיק שמשאיר את הצופים מרותקים בכיסא, עם נושאים מהדהדים של קונספירציה, תסיסה חברתית, והטבע ההרסני העצמי של המין האנושי.
"בּוּגוֹנְיָה" מבוסס על הקומדיה הדרום קוריאנית "להציל את כדור הארץ הירוק" (2003), ועל אף שפרטי העלילה נשארים דומים ברובם, סרטו של לנתימוס נשען בחוזקה על הסגנון הוויזואלי המובהק שלו. באמצעות צילומי מעקב דינמיים, תקריבים אינטימיים וסכמת צבעים נועזת שמציגה ניגודיות כהה לאימה שמתחוללת בעלילה, לנתימוס מעדכן ביעילות את הנרטיב הזה לקהל מודרני. דרך הדמויות המעוותות האלה, "בּוּגוֹנְיָה" מפרש מחדש את תת-הטקסט של הסרט המקורי באופן מצמרר, המשקף את ההיבטים האפלים ביותר של החברה העכשווית.
לכאורה, "בּוּגוֹנְיָה" הוא סרט על שני חובבי קונספירציה (בגילומם של ג'סי פלמונס ו-איידן דלביס) שחוטפים מנכ"לית עשירה (אמה סטון), מכיוון שהם חושדים שהיא למעשה חייזרית הזוממת להשמיד את המין האנושי. אולם מתחת למעטה הקומי של העלילה המגוחכת הזו, הסרט מציע תובנה עמוקה ומעוררת מחשבה יותר: על הרצון הטבוע באנושות למצוא מישהו להאשים בהתנהגות ההרסנית שלנו.
אולי יותר מכל דבר שלנתימוס יצר בעבר, "בּוּגוֹנְיָה" ממנף את יכולתו של הבמאי למזג סיפור מרתק בעל מטען חברתי עם חוש הומור מרשים לא פחות. הסכנות גבוהות לאורך כל הדרך — כאשר הגיבורים של פלמונס ודלביס מקבלים באמת החלטות נוראיות עם השלכות חמורות — אבל לנתימוס תמיד יודע איך למסגר את הסצנה בגוון קומי עדין. הדמויות הללו הן לעיתים מרושעות ממש, אבל חוסר הניסיון והשכנוע שלהן יוצר ניגוד מצחיק. ישנו אלמנט כמעט סלפסטיק באופן שבו סצנות מסוימות מתנהלות, בין אם זו הדמות של סטון – מישל, הנופלת עם הפנים קדימה בדשא, או דמותו של פלמונס – טדי, הממהרת ברחובות על האופניים הקטנים שלו.
"בּוּגוֹנְיָה" יגרום לכם לצחוק, להתכווץ ולשאוף אוויר במידות שוות, אבל הסרט תמיד מרגיש בשליטה מלאה באיזו מן הרגשות האלה הוא רוצה שתחושו בכל רגע נתון. לנתימוס הוא אמן ביצירת אווירה, ובסרט זה הוא מרגיש באמת בשיא כוחו. בעוד סרטים כמו "סוג של חסד" הרגישו לעיתים מפוזרים ומקוטעים, "בּוּגוֹנְיָה" הוא יצירה הרבה יותר בטוחה בעצמה.
סטון ו-פלמונס אינם זרים לשבחי המבקרים, אך עבודתם כאן היא ללא ספק אחת המשכנעות והמרתקות ביותר שלהם עד כה. שניהם נכנסים לתפקידיהם בקלות כה רבה, ויוצרים כימיה חשמלית על המסך שמניעה את כל הסיפור קדימה. באופן מרשים, הביצוע של סטון שונה לחלוטין מכל שיתופי הפעולה הקודמים שלה עם לנתימוס. במקום השנינות היבשה של "המועדפת" או הנאיביות הילדותית של "מסכנים שכאלה", הביצוע הדומיננטי כאן מאופק ומרובד מאוד, שומר את הקהל במרחק ואינו נותן לו באמת להיכנס למוחה של הדמות. זה חיוני לנרטיב של הסרט, שמשגשג במסתורין והופך את המערכה השלישית שלו למצוינת כתוצאה מכך.
למרות שהוא נשען בחוזקה על הקומדיה השחורה וההומור הלא שגרתי, "בּוּגוֹנְיָה" לעולם אינו מזניח את הצד הדרמטי יותר של סיפורו. הסרט גורם לנחש מהרגע הראשון ועד האחרון, כשהוא מושך כל הזמן את השטיח מתחת לרגלי ומגלה ממדים חדשים לנרטיב המרובד. יש להודות שישנם רגעים במערכה השנייה של הסרט שמרגישים מעט תקועים, ומאטים את הקצב המהיר, אולם לנתימוס צולל ראשון לתוך העולם המטריד הזה בלהיטות, וכתוצאה מכך, הבמאי יכול לעיתים להקדים את זמנו ולהניח שהקהל מחובר מיד מבלי להציע את הצעדים הדרושים כדי להגיע לשם.
בסופו של דבר, הבחינה הצינית של הסרט במין האנושי היא מאוד רפלקטיבית. לנתימוס מזמין את הקהל לבחון את תפקידו ומטרתו בכוכב הלכת הזה, כשהוא משתמש בסיפור המצחיק והמבלבל הזה כזרז לפרשנות מעוררת מחשבה.
בוגוניה | Bugonia – עכשיו בבתי הקולנוע.
