הסרט האחרון מבית אולפני האחים וורנר וסרטי DC נכנס באופן לא רשמי ליקום המתרחב של DC, ומכיר לצופים את אחד מגיבורי-העל המטופשים אי פעם. בסרט "שהאזאם", נער מתבגר מקבל את כוחות העל שלו ממכשף המחזיק במטה קסמים, תוך שהוא מתאבזר בחליפה אדומה בהירה ושכמיה לבנה. כדי למנוע מהסרט "שהאזאם" להפוך לקומדיית סלפסטיק רדודה, התסריטאי הנרי גיידן והבמאי דיוויד פ. סנדברג עבדו כדי לאזן את הילדותיות עם סיפור רקע מקורקע ונבל טוב. הסרט "שהאזאם" הוא הרפתקת גיבור-על מהנה, מלאת הומור ומחממת לב, אשר נאבקת לעיתים ליצור איזון נכון בין קלילות ילדותית משעשעת לדרמה משפחתית.
ביקום הקולנועי שבו סופרמן, באטמן ואקוומן הפכו כבר לגיבורי-על מוכרים בכל בית, "שהאזאם" מציג את בילי בטסון בן ה-14 (אשר אנג'ל), ילד אומנה המבלה את מרבית זמנו בחיפוש אחר אמו שנטשה אותו, מאשר לנסות להסתגל לאחת המשפחות המאמצות שהוטלו עליו. הכל משתנה כאשר הוא מתמקם בבית משפחת ואסקז, ופוגש נער נוסף המעריץ גיבורי-על, פרדי פרימן (ג'ק דילן גרייזר). לאחר השגת כוחות אלוהיים מהמכשף שהאזאם (דג'ימון הונסו), בילי הופך בעצמו לגיבור-העל שהאזאם (זכריה לוי), אך אז זקוק לעזרתו של פרדי כדי להבין אילו יכולות הוא בכלל קיבל. זהו סיפור בריאה אופייני במסגרת סרטי גיבורי-על, אם כי ב-"שהאזאם" יש טוויסט חדש, כיוון שהצופים חווים זאת דרך עיניהם של שני נערים שמתלהבים מהכוחות, וחשים יותר פלא והתרגשות מאשר אחריות.
הסרט גם בוחן את היבט מוצאו של שהאזאם בצורה משכנעת, ושואל את השאלה מה ילד היה עושה אם היו מעניקים לו כוחות-על: במיוחד לילד שאין לו נאמנות, מלבד לעצמו. הידידות של בילי ופרדי היא ללא ספק הלב של הסרט, ומבוססת על ההנחה שהסיפור של שהאזאם צריך להרגיש אמין ביקום הקולנועי. אבל הסרט גם לא נרתע מלהשתעשע בהנחה בסיסית זו, בדרך כלל באמצעות הומור מתוחכם שיוצרים גרייזר, לוי ואנג'ל. הסצינה בסופרמרקט קטן היא רגע בולט במיוחד וממחישה כמה שהאזאם כייפי – מנקודת עיניו של הגיבור. איפה שהסרט "שהאזאם" נאבק עלילתית הוא בחלק מהרגעים הדרמטיים יותר, בעיקר סיפורו של בילי - על איך הוא הפך לחלק ממערכת האומנה וחיפושיו אחר אמו. ברור שצריך לספר זאת כדי להעמיק את אופיו של הגיבור, אבל נראה כי סצינות מסוימות נבנו כדי להעביר את הסיפור הרגשי קדימה מאשר לספק פאתוס אמיתי. יחד עם זאת, דמותו של בילי מעניינת מספיק שתעבור מסע רגיל למדי בדרכה להיות לגיבור-על.
(L-r) JACK DYLAN GRAZER as Freddy Freeman and ZACHARY LEVI as Shazam
כמו סיפורי בריאה על גיבורי-על רבים, גם, "שהאזאם" מתאמץ לפתח את הנבל בסרט כדי שיהיה מתמודד ראוי ומשכנע לבילי בטסון. "שהאזאם" מעניק לד"ר תדיאוס סיוואנה (מארק סטרונג) סיפור רקע משלו במאמץ ליצור לו אופי מעניין, אבל הסרט לא ממש משכנע מבחינה זו. למרות ש-"שהאזאם" חושף את המניעים של סיוואנה להיות נבל, הוא עדיין חד ממדי. למעשה, דמותו כנבל הכי משכנעת דווקא ברגעים הומוריסטיים מול בילי / שהאזאם, כאשר הסרט מנסה להצחיק. הביצועים המלודרמטיים של סטרונג, המנוגדים לנימת ההומור והקלילות יותר של בילי, מייצרים כמה מהרגעים המרגשים של הסרט.
מאחר ש-"שהאזאם" מתמקד רוב הזמן בבילי ובפרדי, ובמידה פחותה בסיוואנה, לסרט אין ממש זמן (במשך 132 דקותיו) לפתח את הדמויות של משפחת ואסקז. דרלה (פיית' הרמן) גונבת את הסצינה כילדה הצעירה והפטפטנית ביותר במשפחת האמנים, ושאר הילדים - מרי (גרייס פולטון), יוג'ין (איאן צ'ן) ופדרו (ג'ובאן ארמנד) - מקבלים רגעים קצרים מדי על המסך. למרות שהם חיוניים מספיק לסיפור הבריאה של בילי כגיבור-על, הסרט לא מבלה מספיק זמן איתם. עם זאת, הם תורמים לנושא הכללי של המשפחה, ומאחר שסרט זה הוא רק סיפור ראשוני, יש פה פוטנציאל רב להתפתח עוד המשך והמשך.
בסופו של דבר, "שהאזאם" הוא סוג אחר של סרט DC מהסרטים שיצאו בשנים האחרונות, אבל זה נובע מהעובדה שסנדברג וגיידן בנו את הסרט מנקודת מבט של הגיבור. מכיוון של-"שהאזאם" יש סיפור בריאה קצת מטופש, זה גם הגיוני שהסרט יותר קליל, הומוריסטי וילדותי. אמנם יש מספר רגעים אפלים, קודרים ודרמה, אולם הם נראים אמינים בסרט, אם כי לא תמיד מוצדקים או מאזנים האחד את האחר. יוצרי הסרט הוסיפו טוויסט על ידי שילוב רמיזות לסרטים נוספים, כמו "ביג" ואפילו "דדפול", כדי ליצור חוויה מהנה, גם אם לפעמים זה מרגיש יותר כמו אסופת מחוות לסרטים אחרים. ובכל זאת, אוהדי DC וסרטי גיבורי-על ייהנו ללא ספק, וכדאי לבדוק את "שהאזאם" - שעתיים ורבע של כיף בקולנוע.
