בואו נערוך ניסוי – אספו קבוצה של מספר חברים קרובים, הכינו להם ארוחת ערב טובה והציעו משחק שבו כל אחד יניח את הסמארטפון שלו על השולחן. מנקודה זו ועד סוף הערב, כל השיחות וההודעות הנכנסות יהיו גלויות לעיני כל הנוכחים. האם תעזו לעשות זאת?
זהו בדיוק המצב שאליו נקלעו גיבורי הסרט "זרים מושלמים" ("Perfetti Sconosciuti") של הבמאי האיטלקי פאולו ג'נובזה ("הכל באשמת פרויד"). מה שהחל כארוחת ערב קלילה של קבוצת חברים, הפך במהרה לערב סוער של גילויים מפתיעים וכל זאת בחסות הטלפונים הניידים שלהם.
עלילת הסרט מתרחשת בביתם של רוקו (מרקו ג'יליאני) ואווה (קסיה סמוטניאק), אליהם מצטרפים הנשואים הטריים קוזימו (אדוארדו לאו) וביאנקה (אלבה רורוואכר), הנשואים הותיקים ללה (ולריו מסטאנדריאה) וקרלוטה (אנה פוג'ליטה) וחברם הגרוש פפה (ג'יוזפה בטיסטון). לפני שהחבורה מתקבצת יחד, אנחנו מקבלים הצצה אל הדינמיקה בין הזוגות השונים, דבר אשר יקבע את הטון לאורך כל הסרט. כבר בפתיחה אנו מתוודעים אל יחסיהם הרעועים של שני הזוגות הותיקים ונראה כי הזוג הצעיר עדיין נמצא בשלב ירח הדבש ונהנה מכל רגע.
מלאכת מחשבת
מרבית עלילת הסרט מתרכזת סביב שולחן האוכל ועניין זה של התמקדות במקום התרחשות אחד גורם לנו להרגיש כאילו אנחנו נמצאים בהצגת תיאטרון ולא באולם קולנוע, היבט אשר תורם לריאליסטיות ולאותנטיות של האירועים המוצגים בפנינו. למרות כי מדובר בסרט שסובב סביב טכנולוגיה, אנחנו רואים בו עבודת צילום נקייה וחפה מעזרים טכנולוגיים מיותרים ואפקטים ויזואליים שאינם נחוצים ובעצם כל דבר אחר המעיד על כך שהסרט צולם בשנת 2016 ולא לפני כמה שנים טובות. ריאליזם זה הוא אשר מסייע לנו להתחבר לסרט באופן מידי ולהציג את האובססיה של הגיבורים הראשיים – ושלנו – כלפי הסמארטפונים באור מגוחך אף יותר.
אין ספק כי מדובר בשינוי מרענן, היות ואם הנושא היה מוצג בסרט הוליוודי, לא מן הנמנע שהוא היה כולל בתוכו אינספור אפקטים מיוחדים המשרתים עלילה עתידנית ובדיונית כלשהי, הכוללת בתוכה כמה רובוטים, חייזרים ואולי אף יצורים שטרם הומצא להם שם. במקרה זה, מדובר בתסריט מהודק ומלוטש; דיאלוגים שנונים המתובלים בקמצוץ ציניות; צוות שחקנים יוצא דופן המביא עמו עומק לדמויות המגולמות ועלילה פשוטה, אך עוצמתית. השילוב בין כל האלמנטים הללו בהחלט מספיק כדי להשאיר אותנו מרותקים למסך הקולנוע במשך שעה וחצי ללא שום צורך לצאת החוצה ולהתרענן. ניתן לראות בבירור כי כל שורה וכל מחווה בסרט תוכננו בקפידה, כל משפט אשר נזרק לאוויר בנקודה מסוימת, יחזור ויפגע בנו בעוצמה בשלב מאוחר יותר.
שקרים ורמאות בחסות הטכנולוגיה
ואף כי הסרט חושף בפנינו את סיפורה של חבורת אנשים קרובה, אשר כוללת בתוכה קבוצה של חברי ילדות וקבוצה של זוגות נשואים, שם הסרט לא יכול היה להיות מתאים יותר כדי לתאר את היחסים ביניהם. דווקא אלו האמורים לדעת את כל הפרטים הכי סודיים והכי כמוסים זה של זה, מתגלים בסופו של דבר כזרים מושלמים שבעצם לא יודעים דבר.
כדי להמחיש את העניין, הבמאי בוחר להשתמש בכלי החשוב ביותר עבור רבים מאיתנו כיום – הטלפון הנייד שלנו, אשר הפך בשנים האחרונות הן למיכל החמצן שבלעדיו אנו לא יכולים לתפקד ובו-בזמן, לקופסה השחורה שבה אנו מאחסנים את כל הסודות שלנו. עובדה זו מודגשת בסרט דרך התגובות של חלק מהדמויות, אשר מסרבות להניח את הנייד שלהן על השולחן ומסכימות לעשות זאת רק לאחר תחנונים ובקשות מצד אלו שפחות מהססים להשתתף בניסוי החברתי.
הפניית תשומת הלב אל הטלפונים החכמים מדגישה עד כמה קל לנו כיום להסתיר חלקים מהותיים מהחיים שלנו מבן או בת הזוג. צ'אטים, אפליקציות היכרויות, תוכנות להעברת מסרים ועוד – כל אלו "מסייעים" לנו לבצע בדיסקרטיות וללא חשש את כל אותם הדברים שפעם היינו צריכים להתאמץ ולהסתיר. אך בניגוד למצב שהתקיים עד לפני כחמש-עשרה שנה, היום כל מה שאנחנו צריכים הוא סיסמא לטלפון שאף אחד מלבדנו לא יודע אותה ויש לנו את החירות לעשות כל העולה בדעתנו. נגישות זו כה מקלה עלינו את החיים, עד שלעיתים, כאשר אנחנו בכל זאת נתפסים על חם, אנחנו מתרצים את מעשינו בכך שהם לא היו אמיתיים, תמימים אפילו – 'היא רק שלחה לי תמונה', 'מעולם לא נפגשנו', 'זה רק משחק וירטואלי' ועוד.
מי בעצם אשם?
לא ניתן להכחיש כי הטכנולוגיה היא כלי המקל מאוד על חיינו. ההתפתחויות הטכנולוגיות של העשורים האחרונים הביאו עמן יתרונות רבים למין האנושי, אך יחד עם זאת, לפחות לפי גישתו של הבמאי, הן גם הגבירו את כל מה שפגום בנו. הדחף לשקר, לרמות ולבגוד – כל אלו זמינים מתמיד כיום, כאשר הטלפון החכם שלנו מאפשר לנו לעשות כמעט כל פעולה מבלי שאף אחד יגלה. אפילו אין צורך לבצע מחקר מעמיק כדי לדעת כי רבים מחשיבים את הטלפון הנייד שלהם לדבר החשוב ויקר הערך להם ביותר.
אך בסופו של דבר, האם אנחנו באמת יכולים להאשים את הטכנולוגיה ואת הנגישות והזמינות שהיא מאפשרת לנו? ומה לגבי טבע האדם? דבריו של גבריאל גרסיה מרקס – "לכולנו יש חיים ציבוריים, חיים פרטיים וחיים סודיים" – הנחו את הבמאי בבואו לספר את הסיפור הנפרש בפנינו בסרט זה. לכן, מבחינתו, הטכנולוגיה היא רק כלי שבאמצעותו הוא מעביר את המסר האמיתי והעמוק יותר של הסרט. ג'נובזה הפליא ליצור קומדיה איטלקית ייחודית המעבירה בצורה אינטליגנטית וחדה ביקורת נוקבת על החברה של ימינו, שאולי התקדמה רבות מבחינה טכנולוגית, אך עדיין נשארה תקועה בעבר מכל בחינה אחרת.
אז קדימה, אני מאתגרת אתכם להניח את הטלפון הנייד בצד ולצפות בסרט שמעמיד בפניכם מראה למציאות היום-יומית שלנו. נראה אם תעזו.
