ביקורת סרט: "מי מפחד מסנטה" מכיל קטעי פעולה אכזריים ואימה פיזית מחרידה, אבל הוא בהחלט בידור משעשע לחובבי חג המולד
.
אין דרך טובה יותר לחגוג את סיום השנה האזרחית, בעת שמשפחות בכל העולם מתאספות לחגוג את חג החנוכה, או במקרה של סרט זה - את חג המולד, באמצעות קישוטים, שירים והרבה מאפים. עם סיום 2022, אולפני יוניברסל מפיצים סוג חדש של סרט חג מולד, ובתפקיד הראשי מופיע דיוויד הארבור (הידוע בעיקר בזכות תפקידו כ-הופר בסדרה "דברים מוזרים" של נטפליקס), כגרסה ברברית של סנטה קלאוס - עם פה מלוכלך ותשוקה עזה לאלכוהול. הבמאי טומי ווירקולה מוביל את הסרט שמזכיר מצד אחד ציור של ג'קסון פולק, ומצד אחר ממסך של "מת לחיות" עם "שכחו אותי בבית", על פי תסריט של פט קייסי ו-ג'וש מילר. איזון יפה בין מותחן לקומדיית פעולה, ב-"מי מפחד מסנטה" רואים את הארבור שועט על פורצי בתים עם פטיש. הסרט מכיל קטעי פעולה אכזריים ואימה פיזית מחרידה, אבל הוא בהחלט בידור משעשע לחובבי חג המולד.
סנטה קלאוס בגילומו של הארבור מלמד כי הוא פעם אהב את הקריירה שלו בתור ניק הקדוש. מר קלאוס ממשיך בחוסר רצון עם חובות חג המולד, כשהוא מרגיש מדוכדך באמונתו באנושות ומתעייף מהצורך למלא את הגרביים של ילדים פרחחים. כשהוא מבקר באחוזת לייטסטון, שם גרטרוד (בוורלי ד'אנג'לו) מארחת את בתה - אלווה (אדי פטרסון), בנה - ג'ייסון (אלכס האסל) ובני משפחתם הקרובים, צפויה להם הפתעה אלימה. צוות של שכירי חרב, בראשות מר סקרוג' (ג'ון לגואיזמו) פורצים לאחוזת לייטסטון בחיפוש אחר שלוש מאות מיליון דולר. נראה שסנטה קלאוס הוא היחיד שיכול להציל אותם, יחד עם קצת עזרה מהילדה הנמרצת והטובה, טרודי (ליה בריידי).
"מי מפחד מסנטה" אינו דומה לסרט חג המולד הממוצע. האופי ההיסטורי של הבמאי מתהדר באלימות ובדינמיקה משפחתית עוינת, שלא דומה לשום דבר שהקהל הצופים ראו מזה זמן רב. ממפיקי סרטים כמו "ג'ון וויק", סרט חג המולד מכיל קטעי פעולה מפורטים עם עבודת מצלמה מצוינת וכוריאוגרפיה נהדרת. זה מיטב הטמטום של חג המולד עם הכמות הנכונה של שורות פאנץ' שנונות ונדושות, אבל הוא גם מכיל את הכמות המושלמת של קטל שומט לסתות. בעיקרו של דבר, זה ניסיוני, ובכל זאת משלים את החובות הקיימות בסוגה שלא בהכרח מתאימה לצעירים. שילוב האלמנטים הללו אינו הישג קל, אבל הודות לתסריט המרגש של קייסי ומילר והבימוי של ווירקולה, קלאסיקת חג המולד החדשה הזו מהנה ללא הפסקה.
למרות שקל לזהות את הסרט של "מי מפחד מסנטה" כחלון ראווה משעשע המושפע מסרטים, כמו "שכחו אותי בבית", התסריט חורג מהמינימום כדי לאמץ את היסודות הנדרשים. הסרט לא נרתע מלהשתפך על הסנטימנטלי, ומניב כמה סצנות מחממות לב באמת, בעת שדמויות אינן נרצחות באכזריות על ידי מר קלאוס עצמו. עם זאת, יש כמה בעיות קצב שהופכות ברורות כאשר הרגעים הללו מתחילים להצטלב. לפעמים, הן מאריכות יתר על המידה את שהותם; במהלך סצינות אחרות, הן נקטעות ברגע שהן מתחילות. גישה מאוזנת הייתה מחזקת את התכונה עוד יותר, אבל בסופו של דבר אין מחסום אמיתי שקוטע את ההנאה הכוללת.
אמנם היו כמה שחקנים שלקחו את הילתו של סנטה קלאוס בצורה נהדרת במהלך השנים, אבל הארבור הוא זה שמביא הופעה מרובדת כדי לחשוף צד חדש למחלק המתנות של חג המולד, והביצוע שלו פשוט נפלא. הוא משלב אנושיות לדמות שהמוטו שלה הוא שמחת חג ושקיומה מגיע מקסם חג המולד. ניכר לאורך הסרט, שהארבור נהנה לשחק את הגרסה המרושעת הזו של הגיבור. בעוד שלשותפיו לסצנות אין לעתים קרובות הזדמנויות להתאים את האנרגיה, המשחק שלהם לא מפחית מאיכותו של כוכב הסרט.
עמוס בדיאלוגים גסים ובקטעי פעולה עקובים מדם, "מי מפחד מסנטה" הוא חביב הקהל ובילוי נהדר בקולנוע. זה לא סרט חג מולד ממוצע, אבל זו בדיוק הסיבה שהמשל המשעשע הזה של סנטה המחזיק בפטיש יתפוס את הצופים בהפתעה. הסרט לא תמיד עונה על חותמו בכל הנוגע לקצב הולם, אבל יש הרבה שיאים המתגברים על השפל בזמן טוב ומענג. כדובדבן שבקצפת, הארבור מביא דמות מרגשת כשהוא לא הורג באופן מעורר התפתלות, מה שמוביל לחוויה קולנועית מלאת חיים השווה כל שנייה על המסך הגדול.
"מי מפחד מסנטה | Violent Night" – עכשיו בבתי הקולנוע.
