ביקורת סרט: מותחן דרמטי משכנע ואותנטי, השומר על אי-נוחות עמומה לאורך כל אורכו
.
כשעוסקים בדמות הכבאי / לוחם האש בקולנוע, בדרך כלל נוקטים בגישה הרואית של אנשי מקצוע אשר מסכנים את חייהם, מגנים עלינו מפני אש קטלנית, כמו בסרט “לנצח” – פנינה נסתרת בפילמוגרפיה של סטיבן שפילברג, או “רק האמיצים” – שעיטר את המסכים בישראל בשנת 2017.
בסרט “אהבה בוערת” הצרפתי, הבמאי פרדריק טלייה משלב את היבטי הגיבור האולטימטיבי עם דרמה מסבירת פנים ומינון משמעותי של דמעות, תחת המשחק יוצא מן הכלל של פייר ניני, שהופך למושא הטראגי של האירוע. הוא לוחם אש בעל מוטיבציה אדירה, ועליו ללמוד לכייל מחדש את כל היבטי החיים לאחר תאונה בזמן עבודתו.
התסריט (מאת טלייה ו-דוד אולהופן) מתאר את קיומו של הגיבור באופן תיעודי, עוקב אחריו בשיאי עבודתו ובשפל, תוך שהוא מביא הצצות מורחבות מחייו הביתיים המאושרים. לאמיתו של דבר, הדברים נראים מושלמים כל כך עבור פרנק, עד שכמעט לא מפתיע, כשהוא נפצע בצורה הרסנית בתהליך.
במונחי בימוי, טלייה מצטיין באותה רמה כמו מותחן הבכורה העשוי היטב שלו: “SK1” משנת 2014 – מצלם בצורה משכנעת ואותנטית ושומר על הדרמה מתוחה לאורך כל הדרך. הצילום של רנו שסיין הוא קטיפתי, אך נטורליסטי, בעוד שעיצוב התפאורה של גוונדאל בסקון עושה שימוש נפלא במקומות מעשיים, כולל תחנת כיבוי אש אמיתית בלב פריז.
למרות שהסרט הוא אמצעי נאמן ליכולותיו של ניני, התסריט נושא באחריות, מונע קלישאות דרמתיות ומביא סיפור הגיוני ואנושי. מקבילה אליו, אם כי מאבדת חלק גדול מתשומת הלב – היא השחקנית אנאיי דמוסטייה, האישה שעליה לגדל שני תינוקות לאחר ההשחתה הפיזית והרגשית של בן זוגה, ונראה כי קיומה אינו חשוב – עד שהדמות הראשית יוצאת להשיבה.
יש הרבה בכי ונצנוצי רגש בסרט “אהבה בוערת“, אך מעל לכל הסרט משבח את שירותי כיבוי האש ומחלקות בריאות הציבור הצרפתיים. כנראה שבצרפת – ראוי להעלות על נס ארגונים אלו, ובארץ עוד לא למדו להציל אותם מלהבות כלכליות.
הסרט “אהבה בוערת” | “Through the Fire” | “Sauver ou périr” מופץ בישראל על יד קולנוע חדש בע”מ, החל מחול המועד פסח, יום שני 29.03.21, בסינמטק תל אביב בהקרנות יומיות.
