"תור: אהבה ורעם" הוא חזרה משעשעת ליקום של מארוול - הסרט מביא סיפור רגשי, מרגש ובעיקר מצחיק
.
"תור: אהבה ורעם" הוא חזרה מרשימה ומנצנצת ליקום הקולנועי של מארוול (אפילו יש אזהרה מחוץ לאולמות הקולנוע על הבזקים רבים שיהיו בסרט), והעלילה החדשה מביאה איתה גיבור שהוא רגשי, לוחם מופלא ובעיקר מצחיק. מאחר שסרטי מארוול האחרונים נשענו על סיפורים רב-תכליתיים, הסרט הרביעי אודות תור מתיר במהירות קשרי יקום ופינות שלא הוכרו עד כה בסרטים. במקום זאת, פורט סיפור מחמם לב שרואה את אלוהי הרעם וחברתו לשעבר מתאחדים להרפתקה בין-כוכבית, שבטוח תמלא את לבם של חובבי מארוול וצופי קולנוע מזדמנים כאחד. התוצאה: "תור: אהבה ורעם" הוא המשעשע ביותר והפחות רציני בין סרט תור, ובהחלט חוויה קולנועית צבעונית ומנצנצת, במלוא מובן המילה.
בעקבות אירועים שהתרחשו בסרט "הנוקמים: סוף המשחק", סרט זה רואה את תור (כריס המסוורת') מתעייף מהחיים בדרכים עם חבורת 'שומרי הגלקסיה'. הוא משתוקק למטרה, חוזר לניו אסגארד ומצטרף למלכה ולקירי (טסה תומפסון) בלחימה בדמות צללית המכונה גור בוצ'ר (כריסטיאן בייל), שחוטף את ילדי הכפר. בקרב, תור מגלה את אהבתו לשעבר, ג'יין פוסטר (נטלי פורטמן), מניפה כעת את הפטיש האהוב שלו (וההרוס בעבר) מיולניר, שהחדיר לג'יין את כוחו של תור. עם זאת, כשהגיבורים יוצאים למשימת חילוץ ורודפים אחרי גור למרכז היקום, תור מתחילה לחשוד שלמרות דמותה החזקה החדשה כ-'תורית', ייתכן שג'יין מסתירה סוד קטלני.
הבמאי של "תור: ראגנארוק", טאיקה ואיטיטי חוזר לכס הבימוי ב-"תור: אהבה ורעם", והפעם פורס את הסרט כקומדיה קצבית, תוך שהוא מחדיר סיפור סכריני שחוקר את אתגרי האהבה והאובדן. מבחינה טונלית, 'אהבה ורעם' מצליף הלוך ושוב בין לב והומור, ובמקום שבו זה עשוי להיות מבלבל לפעמים (או להפחית את האפקט), המסר הכולל של הסרט - והיכן שהוא משאיר את הדמויות, הגיבורים שלו וגם הנבל שלו – נותר בדיוק באותו מקום שבו התחיל. אין ספק שיוצר הסרט יודע לעשות סרט מהנה מאוד של תור (מנוקד בזעקה הצורמנית החוזרת ונשנית של העיזים טנגריסניר וטננגנייסטר), אבל "תור: אהבה ורעם" עדיף על כל הניסיונות הקודמים של ואיטיטי, מתוחים ככל שיהיו לפעמים, להתמודד בפעימות רגשיות מאתגרות.
באופן דומה, בעוד המסוורת' מופיע באופן נוגה בסרט, מסיר את כל מגניו החסונים, כולל משיל את גבריותו (בעיקר לאחר הבליפ) לטובת מחזה של פגיעות בדמות. מצד אחר, בסרט זה - תור שוב מכה בראש והורג את המפלצות, וכיף לצפות בו מנחה עוד סיבוב של קטעי פעולה מתעופפים, מרסקי ראשים וחדורי ברק. ובכל זאת, המסוורת' במיטבו בכל הזמנים בסיבוב הזה, מנווט שדה מוקשים של קומדיה וביטויים רגשיים. זוהי הגישה הניואנסית ביותר של הכוכב עד כה, המפתחת את הגיבור אחת ולתמיד, לדמות המשגשגת בדואליות שלו (אתגר הולם לאל שאוהב אישה בת תמותה). הוא בו זמנית חכם ומטופש, רך וכל יכול, רגיש ובלתי פגיע.
עם זאת, החזרה ליקום של נטלי פורטמן בתור ד"ר ג'יין פוסטר היא גולת הכותרת של "תור: אהבה ורעם". למרות תפקידים משעשעים בעבר של פורטמן, התפקידים הקודמים של ג'יין בסרטי שלב 1 ו-2 של תור, כמו גם הופעות בסרטי אורח, היו בינוניים במקרה הטוב, ולעתים קרובות נפלו למאפיינים מוקדמים של יקום מארוול (עלמה במצוקה). בסרט זה, החזרה המרשימה וטעונה רגשית של הדמות הופכת את התמורה למתגמלת עוד יותר. פורטמן אינה זרה למשחקי תפקיד פיזיים בועטים; עם זאת, ניכר שהשחקנית התענגה להיות גיבורת-על מתעופפת ולוחמת מנוסה, מלאה ברגעים חביבים של שמחה ותקווה.
בייל עושה את הקפיצה מגיבור-על ביקום של DC לנבל-על ביקום של MCU, ואף שואף להיות אחד הנבלים המורכבים יותר של אולפני מארוול. מטרתו של גור אינה פשוטה, ו-ואיטיטי מספק קו בסיס אוהד לדמות, לפני שהוא הופך לסכנה ממאירה ליקום, בתור אדם שמנסה להרוג את כל האלים. כמו המסוורת', בייל עומד על קו דק, מגלם את גור כקנאי בעל כוונות טובות (אם כי מעוותות), אך מושחת יותר ויותר. בעוד שהסצנות הרגשיות של בייל הן מהשורה הראשונה, הצפייה בשחקן לועס את הנוף כאנטגוניסט חסר צירים היא אפילו טובה יותר. ערכת הכוח האפלה של גור היא גם התאמה מרתקת עבור תור וחבריו, ומכינה את הבמה לאינטראקציות לחימה ייחודיות הדורשות פתרונות ייחודיים לא פחות (שמעריצים בטוח יאהבו). עם זאת, חלק מהצופים עשויים לייחל שהנבל (והשחקן המוכשר בדמותו) יקבלו יותר זמן מסך (במיוחד מאז שנכתב, שכמה מהסצנות של גור נחתכו בחדר העריכה).
"תור: אהבה ורעם" עמוס בפנים מוכרות אחרות, ובראשן שובו של קורג (בקול של הבמאי) והמלכה ברונהילדה (תומפסון). ברונהילדה (הידועה גם בשם ואלקרי) היא חברה מבדרת למסיבה הקולנועית - גם אם קשת התפקיד שלה לא עמוק, ואולי כי זה רק הכנה לסרט סולו אודותיה. התפקיד השחצני של ראסל קרואו כזאוס הוא פארסה מעולה ובולטת, מה שמוכיח את הטינה של גור כלפי האלים. התוספת שלו אמורה לרגש מעריצים שרוצים לראות אלים אולימפיים נוספים בעתיד של מארוול. עם זאת, צופי קולנוע שמקווים לזמן מסך נרחב יותר מצד חבורת 'שומרי הגלקסיה', צריכים למתן את ציפיותיהם. למרות שזה כיף לראות את סטאר-לורד ולהקת הבלתי מתאימים שלו, הם בעיקר רקמות המגשרות בין הסרט "תור: אהבה ורעם" ל-"הנוקמים: סוף המשחק" (שראה את תור מצטרף לפורעי החוק הבין-גלקטיים על הספינה שלהם), ואלו אינם ממלאים תפקיד מרכזי ברגע שתור לא משתף איתם יותר פעולה.
בסופו של דבר, ואיטיטי מעלה את הקצב ב-"תור: אהבה ורעם", ומביא סרט מרגש, בדיוק כמו שהוא מצחיק. ניתן לצפות בו בהרבה בתי קולנוע (כולל IMAX ותלת ממד), אם כי לא חובה כרטיס משודרג. ובכל זאת, עבור צופים שנהנים מתוספת תיאטרלית, הסרט של ואיטיטי עמוס בוויזואליה מרהיבה, סאונד מוזר (כולל עזים צורחות) ואפקטים של ברק, שפשוט נראה נהדר על מסך גדול.
הסרט "תור: אהבה ורעם" | "Thor: Love and Thunder" - עכשיו בבתי הקולנוע.
