ביקורת סרט: עם שני שחקנים נהדרים במרכז הסרט, "היוצר" הוא סרט מסע רגשי אפוף בעולם סוחף, חדשני, אם כי לא תמיד מקורי
.
"היוצר" נכנס השבוע למשבצת של שובר קופות המדע הבדיוני הגדול של סוכות, ואולי אפילו של כל סתיו 2023, לאחר שבלע את החור בלו"ז שהותיר אחריו "חולית: חלק 2" (שנדחה לשנת 2024). בשל כך, לבמאי גארת' אדוארדס ("רוג אחת: סיפור מלחמת הכוכבים") יש כעת נעליים גדולות מאוד למלא, ובתור שובר קופות מדע בדיוני מקורי, הוא משמש מזור מרענן למבול הקבוע של סרטי המשך, גיבורי-על ואתחולים כאלה ואחרים.
"היוצר" הוא אפוס מדהים מבחינה ויזואלית והישג של תסריט מקורי בקנה מידה עצום, לא משנה באיזה כיוון מסתכלים עליו. הסיפור שנכתב מתסריט מאת אדוארדס, ובשיתוף פעולה עם כריס וייץ, אולי לא מצליח בשאיפותיו הפילוסופיות, ולעיתים מרגיש עמוס למדי, אבל קל לסלוח כשהסרט גדוש בשחקני משנה טובים, עלילות רקע מסקרנות וכמובן טכנולוגיה מרהיבת עין. רצוי לראות את "היוצר" על המסך הכי גדול שאפשר, וגם להתענג משני השחקנים הראשיים, שנעים במסע רגשי אפוף בעולם סוחף, חדשני, אם כי לא תמיד מקורי עד הסוף.
ג'ון דיוויד וושינגטון מגלם את ג'ושוע, שבתחילת הסרט נמצא במערכת יחסים עם מאיה, בליהוקה של ג'מה צ'אן. הוא חי באסיה החדשה בכיסוי עמוק, מחפש את 'נירמטה', הידוע גם כ'היוצר' - אדריכל הבינה המלאכותית שצבא ארצות הברית מנהל מלחמה נגדו. האנושות ובינה מלאכותית חיו פעם בהרמוניה, אבל לאחר טרגדיה הרסנית שהובילה לאובדן של מיליוני חיים על אדמת ארצות הברית, הממשל התחייב לרצח-עם של רובוטים. רוב הבינה המלאכותית מחפשת מקלט באסיה החדשה, שם רוב הסרט מתרחש, ובזמן שתושבי אסיה החדשה מגנים על עצמם בחסות הרובוטים, "היוצר" הופך לסרט מלחמה רב-מערכתי, כאשר כוחות ארצות הברית מובלים על ידי דמותה של אליסון ג'ני - נבלה להפליא, המחפשת אחר נשק-על שהיא חוששת שיכול להביא לקץ האנושות.
לאחר התחלה מעט מפותלת, ג'ושוע מגיע אל מאחורי קווי האויב ופוגש את נשק העל. הנשק הזה הוא במקרה רובוט צעיר שהוא קורא לו אלפי, בגילומה של השחקנית החדשה, מדלן יונה ווילס. אלפי הוא הלב הפועם של "היוצר" ו-ווילס גונבת את ההצגה בכל שנייה שהיא מופיעה על המסך. הסרט שקוף במאמציו לפרוט על מיתרי הלב של הצופים עם דמות זו, אבל הוא עובד בעיקר בזכות הכימיה שלה עם וושינגטון. באופן טבעי, מערכת היחסים הזו וקיומה של אלפי מעורר שאלות לגבי תודעה ומה המשמעות של להרוג ישות אינטליגנטית שהיא למעשה מכונה. אף אחת מהשאלות הללו אינה חדשה לז'אנר, אבל הדמויות משווקות קושיה זו בדחיפות, שמפיגה חלק מהכבדות של המטאפורה, כולל התגלמות מרחפת ופיזית של צבא ארצות הברית.
הכוח הצבאי האמריקני מוצג במלואו בקטעי הפעולה הבומבסטיים של "היוצר". אדוארדס הוכיח עם "רוג אחת: סיפור מלחמת הכוכבים" שהוא יודע לעבוד בקנה מידה עצום, והבמאי מתאר את אסיה החדשה בפאר שופע, שפשוט עוצר נשימה. ההרים והנהרות של היבשת מנוקדים בבניינים ענקיים ובכבישים מהירים פולשניים, שכלי רכב עתידניים גולשים מעליהם, ואדוארדס מחליף לעתים קרובות בין הזוויות הרחבות יותר לבין נקודת מבט קלסטרופובית, שגורמת לצופים להרגיש את כובד משקלו של כל רגע. האכזריות של צבא ארצות הברית מוצגת כאן במלואה, אבל בשלב מסוים, ההרכבים הצבאיים והפשיטות המשטרתיות חוזרים על עצמם, בעיקר כשהסרט גורר את רגליו אל המערכה השלישית. ברגע שהסיקוונס הזה מתחיל, זה גורם לנו לקוות שהסרט ייקח יותר סיכונים עם יהירות מדע הבדיוני שלו. למרבה האירוניה, ולמרות שיש שפע בבניית היקום, "היוצר" מרגיש מוגבל בהיקפו בשל כך. ברור שאדוארדס חסך נתח מתקציב הסרט המרשים בסך 80 מיליון דולר לשיא זה, וזה בהחלט שווה את זה, רק חבל שלוקח די הרבה זמן כדי להגיע לשם.
בסופו של דבר, "היוצר" הוא סוג של סרט מקורי שמגיע לנו לראות יותר ממנו. הסרט הוא הצלחה אדירה לאולפני ההפקה ('המאה ה-20'), ותקציב 'יחסית צנוע' של 80 מיליון דולר אמור לשמש כשיעורי בית עבור אולפנים שמזרימים מאות מיליוני דולרים לאתחולים של זיכיונות ולסרטי המשך מעייפים, שבסופו של דבר נראים רק טובים במחצית מסרט זה. הסרט מציג חזון נועז של מה שסרטים יכולים וצריכים להיות, וכתוצאה מכך, זו חוויה מרגשת לצפות בסרט בקנה מידה כזה, שלוקח סיכונים (ונופל רק בחלקם), מאשר לראות שובר קופות שמשחק אותה בטוח ומספק תוצאות בינוניות.
"היוצר | The Creator" – 133 דקות, עכשיו בבתי הקולנוע.
