“צעירה מבטיחה” “Promising Young Woman” היא סיפור נקמה מרתק להפליא, המסתכל על תרבות התקיפה המינית, באופן פסימיטי, הומוריסטי ובעיקר מנצח
.
בשנים שחלפו מאז הוקמה תנועת MeToo#, הוליווד עשתה מאמץ מרוכז ליצור סיפורים על הטרדות מיניות ותקיפות מיניות. למרות שהסרט “צעירה מבטיחה” לא בהכרח קיבל השראה מתנועה זו, הוא מביא סיפור שכנראה לא היה ניתן לספר לפני מהפכה ותקופה זו. מותחן הנקמה, מאת הבמאית-תסריטאית אמרלד פנל (“להרוג את איב“) – בהופעת הבכורה בסרט קולנוע באורך מלא, לוקח על עצמו להילחם במוסדות המגנים על אלו התוקפים מינית ומערער על הכשל המכונה ‘הבחור הנחמד’. “צעירה מבטיחה” היא סיפור נקמה מרתק להפליא, המסתכל על תרבות התקיפה המינית, באופן פסימיטי, הומוריסטי ובעיקר מנצח.
בסרט “צעירה מבטיחה“, קארי מאליגן מעניקה הופעה מופתית (ועל תפקיד זה הייתה מועמדת לאוסקר) כקאסי תומאס, סטודנטית לרפואה בעבר, שעובדת במהלך היום בבית קפה עם חברתה גייל (לברן קוקס). בלילה, קאסי יוצאת למועדונים ומעמידה פנים שהיא שתויה, עד כדי כך שהיא לא יכולה ללכת. כאשר, באופן בלתי נמנע, בחור נחמד מציע ללוות אותה לביתה בבטחה, רק כדי לנסות לקיים איתה יחסי מין – למרות מצבה המוזר כלפי חוץ, היא מסירה את המסכה. ככל שהסרט נמשך, הסיבות של קאסי לחייה הכפולים ומדוע נשרה מלימודי הרפואה מתבררות. כשעמיתה ללימודים, ריאן (בו ברנהאם) נכנס במקרה לבית הקפה ומציע לקאסי לצאת יחדיו, ניתנת לה הזדמנות לנקום בסופו של דבר – באנשים שהרסו את חייה.
הליהוק ב-“צעירה מבטיחה” הוא גאוני, כשהסרט מציג שורה של שחקנים שיצרו לעצמם מוניטין כשחקנים של ‘בחורים נחמדים’ (או, לכל הפחות, בחורים צנועים שנראים לא מזיקים): אדם ברודי, כריסטופר מינץ-פלאסה, סם ריצ’רדסון, מקס גרינפילד ו-כריס לואל. הסרט מערער על ציפיות הקהל מסוג הדמויות שבדרך כלל מגלמים שחקנים אלה, ומכריח את באי הקולנוע להתמודד עם הרעיון שגברים מסוימים עשויים להיות חריגים מתרבות האונס (אם כי, הם לא). באופן דומה, קאסי אינה נכנעת בחיפושיה לנקום, ומאליגן משדרת אנרגיה בתפקיד שמביא את קאסי לחיים בבהירות מדהימה. זו אישה שחוותה טראומה ומנגנון ההתמודדות היחיד שלה מוכיח לבחורים נחמדים, שהם לא נחמדים כמו שהם מאמינים שהם. יש לקאסי אלמנט אסקפיסטי, שכן נשים רבות יכולות להזדהות בפגיעה, בין אם רגשית ובין אם פיזית, מבחור נחמד, והמסע של קאסי להחזיר את הכוח מעצים – עד שהוא לא.
התסריט זוכה האוסקר של פנל ל-“צעירה מבטיחה” הוא חד ורענן, ומביא מבט מקורי לחלוטין לסוגת מותחני הנקמה, ואילו ברמת הסיפור הטכני, סוף הסרט עובד – אולם הקתרזיס שלו מרגיש חלול. במשך חלק ניכר מהסרט, קאסי מתקשה להתקדם על פני הטראומה שגרמה לה לנשירה מהלימודים. זהו מאבק שהרבה נשים יכולות להתייחס אליו, אבל הסוף של “צעירה מבטיחה” סוטה רחוק מפנטזיית הנקמה האסקפיסטית לכדי קתרזיס עגום. זה לא סיום שיגרום לקהל להתרחק מהסרט כדי להרגיש טוב יותר עם העולם, אבל פנל מוודאת שזהו הסוף היחיד שהגיוני לקאסי – גם אם זה סיום פסימי.
בסופו של דבר, “צעירה מבטיחה” הוא מותחן נקמה מרתק ולא מתלהם, עם סיפור מקורי ומרענן. החזון של פנל לסרט הופך אותה ליוצרת קולנוע יוצאת מן הכלל, שכן יש לה בבירור עין מוכשרת לבימוי ויד זהב לכתיבה. כשהיא בכס הבמאית, היא מספרת את סיפורה של קאסי בכנות ובזיקה מסוימת לדרמטיות, התואמת בצורה יוצאת דופן את אישיותה של הדמות. יש כמה רגעים קשים בסיפור, הנוגעים לאכזריות האלימות, אך פנל מטפלת בהם היטב מבלי להירתע מהאלימות לחלוטין. הבמאית בוחרת בקפידה את האלימות שהיא בוחרת להפגין, ולא מתארת שום אכזריות באופן מזעזע, וכך שומרת על הכנות הבלתי מעורערת של הסרט.