ביקורת סרט: “לעולם לא ירד עוד שלג” הוא דרמת מדע בדיוני מהפנטת, שבמרכזה מהגר מסתורי עם כוחות מרגיעים
בעוד שהקולנוע הפולני תמיד היה פורה באופן מפתיע, הוא רק עתה נכנס לרנסנס. מבחינה היסטורית, במאים כמו קישלובסקי, ויידה, מונק וסולבסקי יצרו כמה מהסרטים הגדולים ביותר במזרח אירופה. למרות שלדור הצופים הצעיר יהיה קשה לעקוב אחר סרטים אלו, יש דור חדש של במאים שעומד בראש החנית. אחת הבמאיות המרגשות ביותר בגל החדש היא מלגורז’טה שומובסקה (“פנים“), ועתה היא משתפת פעולה עם מישה אנגלרט בסרטם המשותף: “לעולם לא ירד עוד שלג“.
זנייה המסתורי (אלק אוטגוף, “דברים מוזרים“) מגיע לפולין ומתחיל לעבוד כמעסה. הוא נולד ליד צ’רנוביל, כמה שנים אחרי האסון, ונראה שיש לו מגע של קסם. טוב, לפחות זה מה שחושבים תושבי הקהילה המגודרת בה הוא עובד. הם קבוצה מעורבת של אנשים אמידים, אך אומללים, הרואים בו סוג של עושה ניסים – שידיו יוכלו לקחת את כל דאגותיהם. שומובסקה ואנגלרט, ששימשו גם תסריטאים משותפים לסרט, לא הופכים את זנייה לסמל בלתי ניתן לביטול של נימוס וחוסר אנוכיות, אלא מאפשרים לו לשבור אופי ולהפגין אנושיות לא מקושטת.
“לעולם לא ירד עוד שלג” הוא יצירה קולנועית נועזת ומבריקה המכניסה אובייקט זר לביוספרה לא יציבה ומנתחת את התוצאות. כמהגר, זנייה מסוגל להציץ מאחורי הפרגוד לחייה של קהילה אובססיבית למראה שלה. אדישות זו נלכדת להפליא על ידי הצילום של אנגלרט ומנוגדת לרעיונותיהם של הפולניים אודות איזשהו אדם מיתי מהמזרח.
“לעולם לא ירד עוד שלג” הוא סרט מופשט מעיצוב, אך הסבלנות של הצופים מתגמלת. זהו קולנוע מודרני, הממשיך להתכשף עם המסגרות המעודנות שיצר לעצמו, והתחושות שמתעוררות מעבר למפרט הקונקרטי של הסיפור. הסרט מחזיק בכל התכונות הנכונות של סרט אמנותי אירופאי אלגנטי, אך עם מורכבות אינטלקטואלית לא עמומה מדי. ההחלטה לבחור בו כנציג פולין לפרסי האוסקר הקרובים הגיוני לחלוטין.
הסרט “לעולם לא ירד עוד שלג” | “Never Gonna Snow Again” יוקרן בפסטיבל הסרטים בערבה 2020. לפרטים כאן.