הסרט מתחיל עם קבוצה של מהגרים בלתי חוקיים שמנסה לחצות את הגבול בין מקסיקו לארה”ב בחסות החשיכה, כשסוכנים אמריקאים תופסים אותם ומתקרבים אל אחד מהם, הוא יורד לברכיים בתפילה ומפוצץ את עצמו. הסרט ממשיך לסצנה מצמררת לגמרי בסופרמרקט אקראי בה מתפוצצים חולייה של מחבלים מתאבדים, למרות תחנוניה של אם ובתה. הקשר של סצנות אלו לעלילת הסרט ידעך ויתפוגג עם התקדמות העלילה.
הסרט לוקח את עצמו מאוד ברצינות, לצערי, אני לא הצלחתי לקחת אותו כך. הסרט מנסה להדגים לנו כיצד מתנהל העולם הנסתר מעיני האזרח התמים – קרטלים ואירגוני פשיעה כנגד ממשלות ואירגוני ביון (ארה”ב בראשן) שמשחקים שח-מט רב משתתפים כדי להשיג את האינטרסים שלהם. הממשל ואירגוני הביון שבחסותו לא חוששים להתנהל בצורה אלימה ומאפיונרית, בסה”כ יכול היה להיות בסיס לא רע לסרט אקשן. אך הרצינות בה העלילה נרקמת והקצב האיטי פוגמים באקשן. הרצינות מתבטאת בניסיון להיצמד להתנהלות מציאותית, אך זו כושלת. לדוגמא, מכירים את זה שבסרטי אקשן יש קטעים רבים בהם הגיבור ניצל או מציל ממש בשנייה האחרונה? אז זה קורה הרבה יותר מדי בסרט הזה. לא מציאותי בעליל.
סיקאריו – כשסרט מנסה גם לתת אקשן וגם דרמה, וכושל בשניהם. אם ראיתם את הקודם ולא אהבתם, אל תטרחו לצפות גם בזה. בכל מקרה, חוץ ממספר דמויות ואוירה דומה, אין קשר משמעותי בין הסרטים.
בביקורות פרי עטי, אני נוהג לנסות ולגעת גם בנקודות טובות של הסרט, וללא ספק יש מספר אלמנטים חיוביים בסרט זה. הבעיה היא, שהחיוב מתגמד לצד הנקודות השליליות, למען האמת בעת הקלדת שורות אלו כבר עלתה במוחי נקודה שלילית נוספת. בכל זאת אשתדל לפרגן, אהבתי את הבחירה לעסוק מעט בתעשיית הברחת המהגרים בין מקסיקו לארהב, רובנו כבר צפינו בהרבה סרטים וסדרות בהם מרבית העיסוק היא בסמים שונים שחוצים את הגבול, וסוף סוף סרט שנוגע גם בתעשיית הברחת המהגרים.
את הסרט הקודם ביים דניס וילנב המוכשר (Arival, Blade Runner 2049), את הסרט הנוכחי ביים סטאפנו סולימה, במאי עם רקורד צנוע ולא מוכר במיוחד. אמילי בלנט המדהימה ירדה מרשימת השחקנים והותירה אותנו עם קאסט נטול כוכבים שלא הצליח להרשים. בדומה לסרט הקודם הסרט סובל מקצב מבלבל ופעמים רבות איטי מאוד. תופעת לוואי של הניסיון להפוך סרט אקשן לסרט דרמה, ללא גיבוי מספק של תוכן ופואנטה.
בנוסף, את רוב התככים שזוממים הצדדים השונים ללחימה בסרט, הצופה כלל לא מבין. לא ברורים האינטרסים של ההנהגה האמריקאית ושל הקרטלים השונים בקטעים רבים בסרט. כישלון נוסף לפן הדרמטי של הסרט.
סצנות הלחימה בסרט עשויות היטב והמדבר המקסיקני הוא רקע מעולה לעלילה הקודרת-שוממת. ההפקה בכללי די מרשימה, אך עם זאת עליי לחלוק עימכם קוריוז: בערך באמצע הסרט מתרחשת סצנה בה טנדר מקסיקני נוסע במדבר, ואני שם לב שלמרות שהטנדר נראה חדש אין למושבים משענת ראש (אגב מסוכן לצוואר). אני מחליט להעיר זאת לשותפתי לצפייה בסרט, וכמעט מיד אחרי ההערה, עוברים לפריים חדש בו לפתע יש מושבי ראש. סתם קוריוז מצחיק על טעויות הפקה (ועל בטיחות – סעו עם משענת ראש!).
בשורה התחתונה
אם ראיתם את הקודם ואהבתם, כנראה שתתאכזבו מזה. אם לא ראיתם את הקודם, אולי כדאי לראות אותו קודם, הסיכויים שתהנו גבוהים יותר. אם אתם ממש רוצים לצפות בסרט בקולנוע, כנראה שלא תסבלו לחלוטין בסרט הזה וכאמור יש בו כמה נקודות מעניינות.