ביקורת קולנוע: הבמאי ג'וש ספדי חוזר לכס הבמאי ומספק דרמת ספורט סוחפת, כאוטית ומרהיבה שמותירה את הצופה חסר נשימה

למרות שהיה מוערך ככל שהיה בלתי מתפשר, הסרט "יהלום לא מלוטש" הרגיש כמו נקודת השיא שהופקה על ידי האחים הבמאים בני ספדי ו-ג'וש ספדי. אולם, חזרתם ב-2025 לעשייה קולנועית נפרדת, מרמזת כי העבודה המשותפת אולי דווקא דיללה את הכישרונות האישיים שלהם: "מרטי סופרים" של ג'וש, הוא הסרט האינטנסיבי ביותר ששוחרר עד כה על ידי מישהו ששם משפחתו הוא ספדי.
למרות הרף הגבוה הזה, ייתכן שזהו גם סרטו הטוב ביותר. בקריירה שנראית כזו שצוברת רק הופעות נהדרות, טימות'י שאלאמה מספק כאן את אחת מהופעותיו הגדולות ביותר עד כה, כשהוא מנצל את הקסם הנערי והמחוספס שלו, כדי לגרום לקהל לאהוב דמות שלעיתים קרובות היא הכל מלבד מעוררת חיבה. תסריט מאת ספדי ו-רונלד ברונשטיין הופך את סיפור החיים האמיתי של שחקן טניס השולחן מרטי רייזמן לסרט ספורט משנות ה-80, דרך שחזור קפדני של ברוקלין של שנות ה-50, ובאמצעות המשל היווני על איקרוס, בעוד הבמאי מגביר את המסע האנכרוניסטי להפליא לרמת מתח שמאפילה על עבודתו כחלק מצמד יוצרים.
שאלאמה מגלם את מרטי מאוזר, כוכב טניס שולחן מהיר דיבור ואגוצנטרי, עם כישרון שמשתווה רק לכריזמה ולעקשנות שלו. לאחר שהוא נמלט בקושי מגורל שנקבע לו מראש כאיש המכירות המוביל בחנות נעליים בברוקלין — וזאת רק על ידי שוד מעסיקו עבור השכר שהרוויח ביושר — מרטי טס ללונדון בניגוד לעצת חבריו ומשפחתו עבור תחרות פינג-פונג בינלאומית. כשהוא מאוכזב מהתנאים הדלים שהציעו לו מארגני האירוע, הוא משיג חדר במלון ארבעה כוכבים סמוך, ובתהליך צד את עינה של קיי סטון (גווינת' פאלטרו), כוכבת קולנוע שמשועממת מספיק מגיל המעבר ומקריירה רדומה כדי לצאת לרומן קצר אך מלא תשוקה.
למרות התעוזה שלו, מרטי מפסיד בסיבוב הגמר של התחרות לקוטו אנדו (קוטו קוואגוצ'י), שחקן יפני בעל התנהלות צנועה בהרבה - וחשוב מכך, בעל חבטה בלתי שגרתית שנראית כמעט בלתי מנוצחת. בשובו הביתה בבושת פנים, מרטי מתחיל לעסוק בהונאות רחוב יחד עם חברו וואלי (טיילר אוקונמה) כדי לגייס מספיק כסף לקאמבק, וזאת בזמן שהוא מגלה שחברת ילדותו, רייצ'ל (אודסה א'ציון) - בהריון, ומתעקשת שהוא האב.
כאשר הרשויות סוגרות עליו בגלל 'הפריצה' שביצע, והוא מרחיק אדם אחר אדם בחייו עם סדרה מסלימה של עבירות, הוא פונה למקור תמיכה לא צפוי כדי שיהיה הספונסר שלו: מילטון רוקוול (קווין אולירי), בעלה של קיי ואיל עסקים רב עוצמה. אך גם אם יצליח לשכנע את רוקוול לממן את משחק הנקמה שלו נגד אנדו, המחיר עלול להיות גבוה יותר ממה שהוא מוכן לשלם - לקריירה שלו כשחקן טניס שולחן, ובוודאי לכבודו העצמי.
די לומר שהתיאור לעיל בקושי מגרד את פני השטח של מה שקורה בסרט - ולמעשה, הוא רק גורם לרצון לצפות בו שוב. בדומה ל-"יהלום לא מלוטש" (שנכתב גם הוא בשיתוף ברונשטיין), ישנה אנרגיה כאוטית ועקבית שספדי שומר עליה ועלולה להביא את הקהל לתשישות, אך בזמן שהיא מתרחשת, היא מרגישה מסעירה לחלוטין. הסיכונים שהוא לוקח כאן הם עצומים: בכתוביות הפתיחה, ישנו שוט שמתמוסס מביצית מופרית טרייה של אם לעתיד לכדור פינג-פונג הנושא את שם הסרט, בזמן שמרטי מגיש סרב קטלני ליריבו במשחק בעל הימור גבוה.
הסרט משחזר במובנים רבים את המקצבים של סרטי הספורט משנות ה-80, ומתמקד בספורטאי מבטיח שפוגש את יריבו המר ביותר, וחייב להילחם על ההזדמנות לראות מי מהם הוא באמת הטוב ביותר. קל לראות את ההשפעה של "שיגעון של לילה" מאת מרטין סקורסזה, ובמיוחד של "צבע הכסף", בדרך שבה הבמאי מסתחרר סביב השולחן ולוכד את המהירות, הדיוק וחוסר הניבוי של הספורט. למעשה, ספדי מגייס את המלחין של "גוד טיים" ו-"יהלום לא מלוטש", דניאל לופטין, ליצירת פסקול שביחד עם קלאסיקות סינת'-פופ, כמו "Everybody Wants to Rule the World" מעורר בצורה חיה הרבה יותר את עידן הסינקלוויר של "קראטה קיד" מאשר את התקופה של שנות ה-50 בה הסרט מתרחש.
עם זאת, ספדי ממקם את הסרט עמוק בתוך ניו יורק היהודית של מעמד הפועלים בשנות ה-50, ומספק פירוט כה רב עד שלא ניתן שלא להיזכר בעולמות העשירים של שני סרטי "הסנדק" הראשונים, או בהרפתקאותיהם של מקס ונודלס ביצירת המופת של ליאונה מ-1984, "היו זמנים באמריקה": המרחבים הצפופים, הקהילה, המתחים המבעבעים והפרגמטיזם של הורים וחונכים שמסתכנים בריסוק חלומו הבלתי ניתן לעצירה של בחור צעיר. אמו, דודו והנערה המאוהבת מהבית הסמוך פוטרים את מיומנותו המוכחת כ"מישוגעס" - נראה שזה רק מדרבן אותו עוד יותר.
בשילוב עם חוצפה חסרת עכבות, ההתמדה הזו מייצרת שובל של נשמות פגועות, נבגדות או נעלבות בעקבותיו, ובדואליות של הדמות הזו, שאלאמה מספק עבודה מכוילת בדיוק כמו משחק טניס השולחן של דמותו. יש משהו מושך ללא ספק באמונה המוחלטת והבלתי מעורערת של מרטי בעצמו ובנחישותו להשיג את מטרותיו, אך הוכחות להשפעתן השלילית על כולם (כולל עליו), מופיעות מוקדם וגורמות ליותר ויותר הרס ככל שהוא הופך נואש יותר. למרות התחושה המשכרת של כניסה לאמונו של מרטי או קבלת תשומת ליבו, שאלאמה מחבק את חוסר הבגרות, האימפולסיביות והאנוכיות שלו באותה עוצמה. ניתן להבין מדוע הסובבים אותו נראים לעיתים קרובות מסונוורים באותה מידה שהם מותשים ממנו, לעיתים קרובות בו זמנית.
מעמדה של פאלטרו כחצי-פנסיונרית מעניק נופך אותנטי לזוהר הדועך של כוכבת הקולנוע קיי סטון, אך הקלות שבה היא מתמודדת עם מורכבות התפקיד - חכמה מכדי שיוכלו להונות אותה, אך חסרת ביטחון בדיוק במידה שתהפוך אותה לפגיעה - מדגישה שהיא לא איבדה דבר מכישרונה. בניווט בנישואים לא מאושרים לגבר אלים (אמורי כהן המאיים), א'ציון הופכת את רייצ'ל למקבילה ראויה, ואפילו שותפה למזימה, למימוש העצמי המחושב של אגדת הפינג-פונג לעתיד. השמש של אישיותו המגנטית בוערת בבהירות, אך היא חגה סביבו במיומנות כזו שהיא לעולם לא נעלמת בתוך הצל שלו.
השחקנים המבוגרים יותר, מ-פרן דרשר ו-סנדרה ברנהרד ועד הבמאי אייבל פררה והקוסם פן ג'ילט, כולם מצליחים לספק הופעות עוצמתיות, כאשר השניים האחרונים מצמררים במיוחד. אך דווקא המשקיע מהסדרה האמריקנית: "הכרישים", אולירי מצליח לעמוד מול שאלאמה שנמצא בשיאו באופן שלא ניתן לצפות; כשחקן מתחיל, הוא בהחלט נשען על המוניטין היזמי שלו כדי להפוך את הדמות לאמינה, אך חוסר הרחמים שלו - ובמקביל היעדר החמלה, יוצרים את הניגוד המושלם למרטי. כל סצנה ביניהם מרגישה כאילו הוכנסתם לכלוב עם שני נמרים - אחד מבוגר, מנוסה וסבלני יותר, אך הצעיר אינו פחות ופראי ממנו.
בדומה לקסם של מרטי, ייתכן שהקהל יגיב בצורה שונה לקצב המסחרר שספדי שומר עליו כאן; הבמאי לעולם לא מוריד את הרגל מהגז בהשוואה לקצב המדוד יותר של סיפור סיפורים של יוצרים כמו סקורסזה או פול תומאס אנדרסון. אך הגישה הזו, שפועלת במלוא המהירות, היא כה דחוסה ומקיפה כל כך הרבה, כולל רגעי שיא של סרטי ספורט וקשת דמות יוצאת דופן עבור הגיבור, שאם כבר, היא מספקת יותר מדי. למרות השאיפות מרחיקות הלכת והניגודים הסגנוניים הרבים שעלולים לגרום לזה להיראות כמו עבודה של שני במאים (או יותר!), "מרטי סופרים" הוא לא רק יצירת מופת, אלא מרגיש באופן מובהק כמו חזון מגובש וייחודי.
"מרטי סופרים | Marty Supreme" – עכשיו בבתי הקולנוע.
פרטי הסרט מבוססים בין היתר על TMDB. This product uses the TMDB API but is not endorsed or certified by TMDB.

