הסרט היה מועמד לפרס האוסקר לסרט הזר, ובוודאי מן הסרטים הטובים ביותר בקולנוע השנה
האם ידעתם שלמדינת בהוטן יש מדיניות רשמית לחתור ל'אושר לאומי גולמי' עבור כל אזרחיה? או שהיא מחייבת חינוך לכל ילד - לא משנה איפה מיקומו הגיאוגרפי? את כל זה ועוד גיליתי מהסרט המקסים: "לונאנה: יש יאק בכיתה", מועמד לאוסקר לסרט הבינלאומי הטוב ביותר. הוא עוסק במורה צעיר שבהתחלה, בחוסר רצון וללא מודעותו המלאה, מגלה אושר במקום בו מעולם לא חשב שימצא אותו.
עם פתיחת הסרט, הצופים מגלים כי לאוגיין דורג'י (שראב דורג'י) נותרה שנה נוספת של הוראה במסגרת מחויבות השירות הלאומי שלו בן חמש שנים. אבל מה שהוא באמת רוצה לעשות, זה לברוח מהשנה האחרונה ולהגר לאוסטרליה, שם הוא חולם להפוך לסנסציית פופ. למשרד החינוך של בהוטן יש מחשבה אחרת - ומטיל עליו להשלים את כהונתו בכפר לונאנה, הגבוה בין קרחוני ההימלאיה הנסוגים, שם הוא ינהל את מה שמתואר כ'בית הספר המרוחק ביותר בעולם'.
המסע המפרך בן השבוע ממקום מגוריו בעיר טימפו - בירת בהוטן, ללונאנה – עם אוכלוסייה בת 56 תושבים – היא דרך מקסימה, מאתגרת ויפהפה יותר בכל שוט ושוט. הברכה הנלהבת שהוא מקבל כשהוא סוף סוף מגיע לשם - לא מרתיעה אותו. גם זקני הכפר אסירי התודה ופניהם הקורנות של תלמידיו הצעירים לא משפיעים עליו רגשית להישאר. לא בהתחלה בכל מקרה.
התסריטאי-במאי, פאוו צ'וינינג דורג'י, מודע למדי לכך שהוא מציג כאן נרטיב צפוי, אבל הוא מגולל אותו בפשטות ומכל הלב. הסרט הוא, אחרי הכל, סוג של אגדה. וזה בשום אופן לא הכל מתיקות ואור; יש גם מתח הכרחי של עצב שעובר בסיפור. איך יכול להיות אחרת? עד כמה שאוגיין מתחבר לסביבתו, הוא יודע - כמו הילדים ואנשי הכפר - שהשהות שלו תסתיים בסתיו, ועליו לחזור לעיר הגדולה לפני סערות החורף.
בעולמו החדש של אוגיין, זמני ככל שיהיה, חשמל הוא במקרה הטוב מותרות, ומקור ההדלקה העיקרי הוא גללי יאק מיובשים. הכיתה שלו – שבה חי יאק (כן, יאק) - אין בהתחלה אפילו לוח וגיר. כלי הוראה, שהותיר מאחור קודמו, נמצאים בהיצע מועט. ובכל זאת, כפי שאנו מגלים יחד עם הגיבור, המחסור הזה ניתן לגישור. בראש הילדים עומדת קפטנית הכיתה פם זאם - צ'ארמרית בת 9 מלונאנה שבעצם מגלמת את עצמה - והרעב שלה ללמידה משכנע לחלוטין. הלוואי והיו עוד סצנות של אוגיין הנלהב שזה עתה מטפל בצאנו, אבל הסרט מדגים, כפי שרק סרטים בודדים היו אי פעם, עד כמה לימודים מלאי השראה יכולים לפרוץ אפילו את המכשולים הקשים ביותר.
לא שלונאנה היא עיר פחונים בדיוק. הסרט, שצולם במקום, מעוטר בנופי הרים רחבים, עטופים בעננים התלויים נמוך, זוהרים ומלאי אוויר נקי שאפשר כמעט לשאוף אותם מהמסך. התושבים, המגולמים בעיקר על ידי מקומיים - שרבים מהם - כמו דמויותיהם, מעולם לא טיילו מחוץ לכפר - ממש סוגדים לסביבה הטבעית שלהם. כשסלדון (קלדן לאמו גורונג) - אישה צעירה ורועת ייקים מתיידדת עם אוגיין, היא מלמדת אותו לשיר שיר מקומי, והשיר עובר דרך הגבעות כמו תפילה רכה.
מי שחותר מעבר לרומנטיקה הזו היא האמונה, שהושמעה על ידי המבוגרים, שעד כמה שהעולם הזה יכול להיות מרהיב, אין בו מספיק עתיד לילדיהם. הסיבה לכך, שהמורים נערצים בלונאנה היא כי במילותיה של פם זאם הקטנה: 'הם נוגעים בעתיד'. הורים רוצים שילדיהם יהיו יותר מרועי יאק בהימלאיה. הם אוהבים אותם מספיק כדי להיפרד מהם, אולי לנצח.
הסרט: "לונאנה: יש יאק בכיתה | Lunana: A Yak in the Classroom" - עכשיו בבתי הקולנוע
