ביקורת סרט: סרט האימה המרתיע בכיכובו של ניקולס קייג' הוא לא מה שאתם חושבים (וזה דבר טוב)
.
הסרט "לונגלגס" זכה להייפ לא נורמלי מאז החלו הקרנות חשאיות שלו ברחבי העולם מתחילת השנה, ובלשון המעטה, אנשים כתבו כמה דברים מטורפים על סרט האימה החדש של אוזגוד פרקינס: מהקרנות מעוררות התקפי פאניקה ועד לביטוי המילולי של רוע, אפשר היה לחשוב שהתסריטאי-במאי כישף את הצלולואיד בתפילת השטן בעצמו.
למרות שהסרט לא כל כך מפחיד או מטריד, לפחות כמו שהוא משווק ברשתות החברתיות, "לונגלגס" הוא עדיין סרט טוב, מטריד ומלא אווירה, ובסופו של דבר, עצוב באופן מפתיע. חקירה על שורה מחרידה של מקרי מוות הנפרשת על פני עשרות שנים הופכת לבחינת הריקבון במרכז המשפחה הגרעינית, וכיצד הזיכרון מתעוות למשהו שיכול ללכוד אותנו במעגל אפל של אלימות ואימה, שיכול רק להוביל לאבדון.
הנחת היסוד הראשונית של "לונגלגס" היא פשוטה למדי. סוכנת ה-FBI לי הארקר (מאיקה מונרו) משוייכת לטפל בתיק שנחשב זמן רב קר ולא פתיר. במשך עשרות שנים, מספר משפחות נמצאו מתות, לכאורה התאבדות ורצח, למעט העובדה שבכל זירת פשע נותר מאחור כרטיס יום הולדת הנושא את חתימתו של לונגלגס. הארקר, שנראה שיש לה איזושהי יכולת נפשית, מתחילה לחפור עמוק לתוך המקרה ולמה שהיא מוצאת בסופו של דבר תהיינה השלכות.
פרקינס מרכיב בצורה מופתית את הסרט, בונה פחד דרך סצנת פתיחה שקטה, שמתפוצצת לקקופוניה של אימה. משם הדברים זזים מהר יחסית - האימה גוברת כשהארקר מתחיל לחבר את הנקודות בין התקריות האלימות עם אובססיה כמעט הזויה. שום דבר לא מטריד אותה או מוציא אותה מהאדישות הקפואה שלה - לא זירות פשע מבעיתות או מכתבי סתרים עם מסרים מבשרי רוע. הארקר ממילא קצת מתבודדת; אנחנו רואים אותה רק באינטראקציה עם עמיתים לעבודה, והיא נזהרת לגבי כמה היא חושפת את עצמה בפניהם.
בפעם הראשונה שאנו רואים את הארקר מחייכת, היא מדברת עם אמה רות (אלישיה וויט, בתפקיד מלחיץ במיוחד) וברור שהיחסים ביניהם מתוחים. הארקר לבדה במסע שלה לצוד את לונגלגס, כפי שאנו רואים במהלך סצנה מצמררת במיוחד, שבה מבקר אותה מישהו בזמן שהיא מחפש עדויות בבית. זוהי אחת הסצינות היעילות ביותר של הסרט, ופרקינס משתמש בעיצוב סאונד מופתי ובעבודת צילום רועדת כדי ליצור תחושת אי-נחת ששוקעת בעצמות ונשארת שם.
עם זאת, לפעמים "לונגלגס" מרגיש כאילו נמתח לקצה ואז משוחרר בבת אחת. כשסוף סוף פוגשים את הרוצח הסדרתי המטורף בגילומו של ניקולס קייג', הטון של הסרט משתנה בעדינות, ואנו לא מספיקים לבלות איתו מספיק זמן כדי להרגיש מבועתים. הביצועים של קייג' מטורפים בכל קנה מידה, וקולו של לונגלגס הוא כזה שלא יישכח. האופן שבו פרקינס מקלף את הקליפה שכבה אחר שכבה לקראת החשיפה הגדולה מעלה את המתח, עד שהוא נקרע כמו סדק של עצם שבורה.
ברגע שהמתח הזה נשבר, "לונגלגס" מאבד את האימה שספג במחצית הראשונה שלו. טוויסט אחד מוצג מוקדם מדי, בעוד שאחרים נופלים בשל נקודות עלילה שמרגישות כי נערכו החוצה מהתסריט. פרקינס עוסק רבות בדימויים שטניים בסרט, מושלם לעידן ולמסגרת שבה הוא מתרחש, אבל זה כל מה שנותר. יש מה לומר על המסתורין והלא נודע, במיוחד בסרט שמשתמש בבלתי נראה ככלי לאימה, אבל להשאיר יותר מדי בחוץ - מרגיש פחות כמו איפוק ויותר כמו משהו לא מבושל.
עם זאת, זה לא הופך את "לונגלגס" לפחות יעיל. ההייפ בהחלט משחק תפקיד בסרט, וככל שצופים בו - כך קל יותר לראות את החזון של הבמאי. השיווק של הסרט הוא לא פחות ממבריק, אולם מבטיח משהו ש-"לונגלגס" לא יכול לעמוד בו. זה לא סרט שנשלף ממעמקי הגיהנום, חדור בסוג האלימות שנועדה לזעזע... זו נסיעה איטית, כזו שגורמת לנו להבין שהגיהנום לא נמצא רק מתחתינו, או מעבר לגבול בעזה - הוא יכול להיות בכל מקום.
בסופו של דבר, "לונגלגס" אינו סרט אימה במובן המסורתי. הוא מותיר את הצופים בתחושה מלוכלכת, מזכיר גרסה ענייה של הסרט "שתיקת הכבשים" - כאילו היית עדים למשהו שעדיף להשאיר בארונות של חדרי החקירות המלאות בתמונות זירת פשע. למרות חסרונותיו העלילתיים, פרקינס מפתח אסתטיקה חלקה וסותרת - ההתנגשויות הדיגיטליות עם האנלוגי, הפאניקה השטנית של שנות ה-70 עם הפרקטיות הקרה והפלדה של שנות ה-90, ובהחלט שווה את 101 דקותיו.
הסרט "לונגלגס" | "Longlegs" - עכשיו בבתי הקולנוע.
הצטרפו אלינו בעמוד הפייסבוק שלנו או בקבוצת הטלגרם לקבלת עדכונים על כל מה שחדש בטכנולוגיה, רכב חשמלי ופנאי.
מחפשים לרכוש משהו טכנולוגי במחירי מבצע? מוזמנים לעקוב אחרי המדור ״הדילים של הג׳ירפה״ כאן באתר, בעמוד הפייסבוק ובקבוצת הטלגרם.
גילוי נאות – חלק מהקישורים המפורסמים לעיל הינן קישורים ממומנים. גילוי נאות מלא והסבר מפורט ניתן לקרוא כאן
ט.ל.ח
פרטי הסרט מבוססים בין היתר על TMDB. This product uses the TMDB API but is not endorsed or certified by TMDB.

