ביקורת סרט: הסרט לא רק מחקה את המקור המונפש, אלא מעלה אותו לגבהים חדשים, תוך שמספק שובר קופות קיץ מרגש

"הדרקון הראשון שלי" מסמן את כניסתם הראשונה של אולפני דרימוורקס לתחום עיבודי הלייב-אקשן על פי סרטי אנימציה אהובים. מדובר במגמה שעד כה נשלטה על ידי דיסני, ובעוד שהאולפן ראה הצלחה גדולה – הוא גם חווה כמה כישלונות גדולים. נראה שדרימוורקס פיצחו את הנוסחה כבר מההתחלה. הרימייק בלייב-אקשן של "הדרקון הראשון שלי" הוא סרט פנטסטי, לא רק שמחקה את המקור המונפש, אלא מעלה אותו לגבהים חדשים, תוך שהוא מספק גם שובר קופות קיץ מרגש שנועד לרתק את הצופים למסך.
העלילה מוכרת לכל מי שראה אי פעם את "הדרקון הראשון שלי" משנת 2010 (היה מועמד לשני פרסי אוסקר), תוך שעוקבת אחר היקאפ - ויקינג משבט הידוע בציד דרקונים. ביתם נתון לפלישות תכופות של דרקונים, ובמהלך התקפה כזו, היקאפ מנסה להוכיח את עצמו על ידי לכידת והרג דרקון. הוא כמעט מצליח, אך כשהוא עומד בפני המעשה בפועל, הוא במקום זאת משחרר אותו. משם, היקאפ והדרקון חסר-שן - 'זעם לילי', אימתני אך ידידותי, יוצרים חברות בלתי סבירה, שתבחן את מה שוויקינגים אחרים יכולים לקבל.
כאמור, "הדרקון הראשון שלי" אינו רימייק שוט-אחר-שוט של סרט האנימציה משנת 2010, אם כי אכן משחזר כמה סצנות איקוניות. עם זאת, הוא רימייק המביא פחות או יותר את אותה עלילה למסך. כדי לפצות על 27 הדקות הנוספות של זמן הריצה לעומת הסרט הקודם, ישנן תוספות קלות וכמה הרחבות (שדומות יותר לקישוטים) – אך זוהי למעשה אותה עלילה כמו בסרט האנימציה. וזה נהדר, כי כשהסיפור מצוין כמו ב"הדרקון הראשון שלי", אין סיבה להתעסק איתו.
עתה, חברו את הסיפור המצוין הזה עם ויזואליות מרהיבה באמת וביצועים נפלאים, וקיבלתם סרט נהדר. "הדרקון הראשון שלי" מצליח בכך רק בגלל שהיו לו את האנשים המושלמים מאחורי המצלמה: דין דבלואה חוזר כתסריטאי וכבמאי, ובעוד שזה לא דבר חריג שיוצרי מקור חוזרים לרימייקים, זה מרגיש מיוחד במקרה הזה.
דבלואה יצר סרט שהוא גם מחווה אוהבת למקור המונפש וגם שובר קופות קיץ מרגש מלא בראווה ובלב. הוא מספק את אותם ריגושים שהגיעו מצפייה בסרט המקורי בפעם הראשונה. הוא יודע אילו סצנות צריכות להישאר זהות ואילו יכולות להרוויח מכמה שינויים, במיוחד כעת כשהסרט בלייב-אקשן. זה למעשה קצת מדהים עד כמה "הדרקון הראשון שלי" עובד טוב, בהתחשב בכך שכל כך הרבה רימייקים בלייב-אקשן לא עבדו. אבל דבלואה ניגש לפרויקט זה בנחישות, אם לא לרומם את מה שעזר ליצור קודם לכן, אז לפחות להשתוות לו.
כהוכחה לגישה זו, אין צורך לחפש רחוק יותר משני משתפי הפעולה שלו. ג'ון פאוול, המלחין של טרילוגיית האנימציה, חוזר לכתוב את המוזיקה. חזרתו היא מובנת מאליה, וכמובן, מהרגע שהמוזיקה שלו מתנגנת מעל לוגו האולפן, הצופים מיד מועברים בחזרה לממלכת הוויקינגים הדמיונית. לתפקיד הצלם, דבלואה ביקש את ביל פופ לאחר המלצה מצלם הקולנוע האגדי ויועץ הוויזואליה של הסרט המונפש, רוג'ר דיקינס.
המעורבות של פופ עשויה להיות אחת הסיבות הגדולות ביותר לכך ש"הדרקון הראשון שלי" בלייב-אקשן עובד כל כך טוב. הצילום שלו פשוט מרהיב, ומחייה את ממלכת הוויקינגים בפרטים עשירים, החל מפנים הבתים והסדנה הנעימים של היקאפ, ועד לנופים איסלנדיים עוצרי נשימה. בהמשך, ישנן סצנות התעופה, שלא יאכזבו. הסרט צולם עבור צפייה ב-IMAX והוא מנצל מצוין את פורמט המסך הגדול הזה, ומספק סצינות סוחפות שבהו מרגישים כאילו טסים ממש לצד היקאפ וחסר-שן.
צוות השחקנים של "הדרקון הראשון שלי" מותיר את הצופים פעורי פה. חלק מהשחקנים מזכירים כל כך את הדמויות המונפשות, שזה פשוט מדהים. סנוטלאוט של גבריאל האוול, למשל, מספק משחק שהוא פשוט השתקפות מושלמת של מה ש-ג'ונה היל והאנימטורים סיפקו במקור; ובכלל, כל צוות הצעירים פנטסטי, אבל כל כך הרבה תלוי בהיקאפ של מייסון ת'אמס, והוא מביא את זה מכל הלב.
ת'אמס צעיר בכעשור מ-ג'יי בארושל כשדיבב לראשונה את היקאפ בסרט משנת 2010, אבל הצעירות שלו היא תוספת מבורכת. היקאפ של בארושל היה יותר ציני ונשמע מבוגר יותר, אבל זה מתאים להיקאפ להרגיש צעיר ופזיז, ות'אמס מצליח בכך. הוא גם מצחיק להפליא ונהדר בקומדיה פיזית. הסצנה בין היקאפ לחסר-שן שכוללת דג - מצחיקה וגם דוחה, בדיוק כמו שצריך.
ניק פרוסט מגלם את גובר, כשהוא מחליף את קרייג פרגוסון בטרילוגיית האנימציה, והוא בסדר גמור. אי אפשר לציין שהוא מביא משהו מיוחד לתפקיד שעולה אי פעם על מה שפרגוסון עשה, או שהיה שונה כל כך, וככזה, זהו ביצוע בהחלט נחמד. בקצה הנגדי של הספקטרום יש את ג'רארד באטלר, שמגלם מחדש את תפקידו כסטויק, הצ'יף ואביו של היקאפ. אי אפשר שלא להתמוגג מהופעתו של באטלר, מאחר שהבין לחלוטין את המשימה.
גרסתו של באטלר לסטויק כאן היא הרחבה של מה שהביא במקור לתפקיד, אבל הכל יותר מכוון. זה נובע במידה רבה מהתלבושות, השיער והאיפור. באופן מכריע, כל אלה מאפשרים לבאטלר לתת ביצוע גשמי יותר. והוא הולך על זה – הוא גדול כשצריך להיות גדול, באמת מגזים כשצריך, אבל הוא יכול להיות גם כל כך קטן ועצוב באותם רגעים קורעי לב. זו הופעה מוגזמת, בלשון המעטה, אבל היא מתאימה לטון הסרט.
בסופו של דבר, אי אפשר שלא ליהנות מגרסה זו של "הדרקון הראשון שלי". אי אפשר לטעון שיצירת סרטי לייב-אקשן לגיטימית יותר איכשהו מאנימציה, אבל זהו סרט נהדר. בעוד שלא היינו זקוקים לגרסה חדשה זו, הצפייה ב"הדרקון הראשון שלי" בגרסה זו משנה את הדעה: הסרט הוא תענוג, ממתק אמיתי, והחוויה לצפות בו על המסך הגדול היא אחת החוויות הטובות ביותר בקולנוע מזה זמן מה. אולי אי אפשר להגיד שמצפים בכיליון עיניים לכל עיבוד לייב-אקשן שיגיע, אבל בהחלט מצפים ל-"הדרקון הראשון שלי 2".
"הדרקון הראשון שלי | How to Train Your Dragon" - עכשיו בבתי הקולנוע.
פרטי הסרט מבוססים בין היתר על TMDB. This product uses the TMDB API but is not endorsed or certified by TMDB.

