"חיות הפלא: הסודות של דמבלדור" הוא צעד בכיוון הנכון עבור סדרת סרטים קסומה ומפותלת זו, אם כי עדיין יש עוד הרבה עבודה לפנינו
.
אחרי ההתרגשות הקשורה להארי פוטר בספיישל "חזרה להוגוורטס" מוקדם יותר השנה, עולם הקוסמים מקבל כעת שוב פוקוס מיוחד עם "חיות הפלא: הסודות של דמבלדור", המגיע לפרק השלישי בהפקת אולפני האחים וורנר. היו ויכוחים רבים אם הסרט הזה יכול לתקן את מה שנשבר על ידי "חיות הפלא: הפשעים של גרינדלוולד" משנת 2018, הסרט עם הביקורות הכי גרועות ביקום הארי פוטר שנוצר עד כה. אמנם קונצנזוס המעריצים הוא בסופו של דבר מה שחשוב לסרט כזה, אבל אפשר לומר בוודאות ש-"הסודות של דמבלדור" הוא עליית מדרגה מהסרט הקודם. הוא נעזר בעלילה מלהיבה יותר ובקסמים מופלאים, אך הוא לא לגמרי פותר את כל הבעיות מקודמו. "חיות הפלא: הסודות של דמבלדור" הוא צעד בכיוון הנכון עבור סדרת סרטים קסומה ומפותלת זו, אם כי עדיין יש עוד הרבה עבודה לפנינו.
העלילה מתרחשת זמן מה לאחר הסרט הקודם, הקוסם האפל גלרט גרינדלוולד (מאדס מיקלסן) השיג יתרון גדול במסע הצלב שלו להשתלט על עולם הקוסמים. הודות ליצור נדיר ויקר ערך המכונה קילין, גרינדלוולד קיבל את היכולת לראות את העתיד. אלבוס דמבלדור (ג'וד לאו), שעדיין שוקל כיצד לפתור את בעיית ברית הדם שלו, מרכיב צוות ססגוני בראשות המגיזאולוג ניוט סקמנדר (אדי רדמיין) כדי לבצע מכה הכרחית נגד הכוחות המתעצמים של גרינדלוולד. זה אומר להיות בלתי צפוי ככל האפשר, אפילו שגרינדלוולד תמיד חוזה צעד אחד קדימה.
בהתאם לסרטי עולם הארי פוטר האחרונים, דייוויד ייטס שב לכס הבימוי. בעוד "הפשעים של גרינדלוולד" נכתב אך ורק על ידי הסופרת ג'יי. קיי. רולינג, "הסודות של דמבלדור" נכתב על ידי סטיב קלובס, האיש מאחורי כל סרטי "הארי פוטר". התוצאה היא משהו שמצית מחדש קצת עניין במה שיש ל-"חיות הפלא" להציע, אבל לא לגמרי מטה את הספינה לכיוון שני הסרטים האחרונים המתוכננים. מבחינה עלילתית, "הסודות של דמבלדור" היא הרפתקה הרבה יותר חיה מהסרט הקודם. הצופים צוללים היישר לתוך התוכנית של דמבלדור, שמחזירה פנים מוכרות מהסרטים הקודמים, כמו ג'ייקוב קובלסקי (דן פולגר) ו-תזאוס סקמנדר (קולום טרנר). בגלל הצורך של הדמויות לשמור את המהלכים המיידיים שלהן בסוד מעיניו הרואות-כל של גרינדלוולד, קלובס ורולינג בחרו לשמור את רוב חלקי התוכנית הגדולה בסוד גם מהקהל. למרות שזה גורם לכמה כיף כש-"הסודות של דמבלדור" מאחדים את הכל בהדרגה, זה יכול לגרום לכמה רגעים מבולבלים.
למרות זאת, ייטס עדיין שומר על ההתקדמות הכוללת שוקקת במנה נכבדת של קסמים. ממקומות חדשים ומסקרנים, כולם מעובדים בצורה מרשימה על ידי מעצבי ההפקה סטיוארט קרייג ו-ניל למונט, ועד לאפקטים המרגשים שמתבטאים בדו-קרב של קוסמים, זהו פרק שבאמת נשען על הפנטזיה הממוחשבת, והוויזואליה בולטת. הכותרת "חיות הפלא" אינו מטעה, מכיוון שישנן כמה תוספות מהנות לגן החיות הקסום שנלכד בסדרה. סצינה אחת בלתי נשכחת כוללת את ניוט, תזאוס ויצורים דמויי סרטנים מטרידים המציגים את המשיכה של הצד לחיות הפלא בסיפור זה. ועדיין, אין ספק שהקרב המתבשל נגד גרינדלוולד - וההיסטוריה העמוקה שלו עם דמבלדור - הוא מה שהסדרה באמת מוקסמת ממנו בשלב זה.
וזה עדיין המקום שבו "הסודות של דמבלדור" מועדים. הסרט הזה אמור להיות נקודת האמצע בסדרה של חמישה סרטים. עם זאת, עד שכתוביות הסיום מתגלגלות, ייתכן שיהיה קשה להחליט אם משהו משמעותי באמת הושג. יש תחושה שחוץ מפיתוח מרכזי אחד, דמבלדור והגיבורים האחרים מסתיימים בדיוק במקום בו הם התחילו בחיות הפלא 3. במקום זאת, החלק המוקדם של "הסודות של דמבלדור" מתמקד בצעדים הראשונים שניוט והאחרים צריכים לנקוט בתוכניתם הגדולה נגד גרינדלוולד. כיף לראות אותם, אבל כשהתמונה הגדולה יותר נשברת בגלל הנחישות של דמבלדור להסתיר הכל מגרינדלוולד, הם יכולים להיראות חסרי טעם בטווח הארוך. עם זאת, בבסיסו, הבעיה הגדולה ביותר שעומדת בפני סדרת "חיות הפלא" נותרת הדמויות שלה. לאו הוא עדיין דמבלדור צעיר מצוין, והוא נראה כאדם בעל התפקיד המלא ביותר; זה לא מפתיע בהתחשב איך דמבלדור הגיע מהארי פוטר.
בתור התפקיד הראשי כביכול בסדרה זו, רדמיין מתאים לחלק של ניוט כמו כפפה ליד, והוא אכן מקבל כמה רגעים נהדרים שמראים את החוזקות שלו בכל הנוגע לחיות האלה. למיקלסן יש את המשימה הקשה להיכנס לתפקיד גרינדלוולד בתוך הרבה מחלוקות בחיים האמיתיים, והוא נמנע בחוכמה מלחקות את דמותו של ג'וני דפ. במקום זאת, גרינדלוולד שלו כריזמטי ומאיים, והכימיה שלו עם החוק עובדת היטב ("הסודות של דמבלדור" אכן חופר קצת בצד הרומנטי של הקשר של אלבוס עם גרינדלוולד, אם כי נותר לראות אם זה יפייס את המעריצים). עם זאת, מחוץ לשלישיית הליבה ההיא, אנסמבל "חיות הפלא" נותר ללא פיתוח רב לדמויות. כולם זוכים לשחק כמה רגעים מהנים, כשפולגר ו-ג'סיקה וויליאמס הם הבולטים, אבל הדמויות שלהם חסרות עומק. זה מקשה באמת להזדהות איתם, במיוחד אם המניעים של חלקם (כמו קוויני של אליסון סודול) נשארים מבולבלים בצורה מתסכלת. וכן, קתרין ווטרסטון נמצאת ב-"הסודות של דמבלדור", אבל החלק שלה בתור טינה גולדשטיין כל כך קטן, שצריך לשאול מה הוביל לכך. זו תפנית מאכזבת עבור הדמות שאמורה להיות הראשית הנשית בסדרה.
אז איפה זה משאיר את "חיות הפלא"? זה בהחלט במצב טוב יותר ממה שהיה ב-2018, ובמובנים מסוימים הוא מצליח להצדיק את קיומו קצת יותר. מעריצים מושבעים של הארי פוטר ככל הנראה ימצאו את עצמם מוקסמים מההתייחסויות השונות ב-"הסודות של דמבלדור", וייתכן אפילו שיהיו כמה צופים מזדמנים שיחזרו לסדרה לאחר הפרק הזה. עם זאת, זו עדיין סדרה פגומה, ובהתחשב באופן שבו צפויים עוד שני סרטים לפנינו, עדיין לא ברור אם היא יוכלו להצליח בקופות. "הסודות של דמבלדור" טומן בחובו דברים חיוביים ושליליים כאחד, וזה גורם לחוויית צפייה מבדרת, אך מעט לא מספקת. אבל יש קסם שאפשר למצוא, ואולי זה כל מה שחשוב.
חיות הפלא: הסודות של דמבלדור | Fantastic Beasts: The Secrets of Dumbledore - עכשיו בבתי הקולנוע.
