ביקורת סרט: אליזבת אולסן מנסה לבחור את הנצח שלה בקומדיה רומנטית מצחיקה, אך חסרת עומק נרטיבי
"לנצח נצחים" לוקח את משולש האהבה הקלאסי ומעביר אותו אל החיים שאחרי, ובכך מטיל ספק בנאמנות ובמחויבות לנצח. הסרט, בבימויו של דייוויד פריין, שנכתב על ידו ועל ידי פטריק קונאן, מצליח להפיח אנרגיה חדשה בסוגה וותיקה ושחוקה. הצופים ימצאו את עצמם משתרשים לטובת זוג אחד על פני האחר, ויחד עם זאת עלולים להיות מתוסכלים מהאורך שבו התחרות הרומנטית נמשכת לפני שהיא סוף סוף מתקדמת.
זהו סרט מצחיק באמת, אם כי הוא רומנטי במלוא מובן המילה – רק בחלקים ממנו. לצוות השחקנים יש כימיה פנטסטית יחד, ולמרות שהעלילה יכלה לחקור את ההנחה שלה לעומק, "לנצח נצחים" היא קומדיה רומנטית משעשעת ברובה, שעובדת הכי טוב כשהיא נשענת על חוזקות השחקנים במקום על התסריט, ומנסה לשנות את התוצאה הסופית מספר פעמים לפני שהיא מתייצבת.
הסרט עוקב אחר ג'ואן (אליזבת אולסן) ולארי (מיילס טלר), שהיו נשואים 65 שנה ומתו בהפרש של שבוע זה מזו. לארי נפטר ראשון, ומגיע אל החיים שאחרי – שמתפקדים כמו כנס תיירותי שבו אנשים משכנעים את המתים הטריים באיזה נצח לבחור. לאחר הבחירה, אין דרך חזרה, או שהם מסתכנים בכניסה אל הריק.
לארי משוכנע שהוא וג'ואן יבחרו יחד, אך כשהיא מגיעה, היא מתאחדת עם בעלה הראשון, לוק (קאלום טרנר), חייל שנהרג בקרב בימי נישואיהם המוקדמים. ג'ואן ניצבת בפני הבחירה לחיות את ימיה עם לארי, בעלה לזמן ארוך, או עם הגבר שבקושי זכתה לחיות איתו בחייה.
אין רגע משעמם שכן הסרט ממצה את הקומדיה ואת הכימיה של הקאסט עד תום. זה הדלק שמחזיק את הסרט, גם כשהעלילה שלו מתעייפת במהלך שלב ה'תבחרי בי' הממושך של לוק ולארי. טלר בולט במיוחד. הסצנות שלו עם אנה (דה-ויין ג'וי רנדולף) הן גולת הכותרת, והאנרגיה שלהם פשוט זולגת מהמסך.
הסרט מגיע לשיאו כשג'ואן נוחתת בחיים שאחרי. זה הרגע שבו קאלום טרנר (לוק) באמת מגביר את הקסם ואת המבטים המאוהבים. לוק מחכה לג'ואן 67 שנים, והיא הופכת לזיכרון כה חזק, עד שהיא נעשית לסוג של פנטזיה, תרחיש 'מה אם' שמהדהד גם עבור ג'ואן.
לאולסן יש כימיה עם שני השחקנים, והיא מצוינת לבד, מביאה רגש והומור לתפקיד. עם זאת, דמותה של ג'ואן מעט תחת כתובה מכיוון שהסרט מתמקד כל כך בתחרות בין בעליה. אולסן נאלצת להתמודד עם תפקיד שאינו מקבל פיתוח מלא עד לשליש האחרון של הסרט. כשג'ואן נאבקת לקבל החלטה, הצופה עשוי לתהות מדוע בכלל צריך לקבל אותה. בתוך "לנצח נצחים" טמון הפוטנציאל לסיפור טוב יותר, כזה שבו הדמויות מטילות ספק בנסיבות החדשות שלהן במקום לקבל אותן.
העובדה שהקומדיה הרומנטית כל כך ממוקדת בקומדיה – שהיא אכן פנטסטית ואחת הסיבות הטובות ביותר לצפות בסרט – גורמת לה לשכוח להתיישב ברגעים הלבביים שלה. לארי מסכם זאת בצורה הטובה ביותר כשהוא אומר שהוא לא מאוד עמוק; פשוט אמרו לו את הכללים והוא לא טרח להסתכל מעבר להם. שלוש סיומות שונות מערערות את ההחלטה הראשונה של ג'ואן, שם היינו רוצים לקבל יותר תובנה לגבי דמותה.
בסופו של דבר, "לנצח נצחים" אינו קומדיה רומנטית גרועה – הוא מקסים ומבדר להפליא ברובו. אך על ידי התחמקות מנרטיב קונבנציונלי כדי להיות יצירתי יותר, הסיפור מאבד חלק מהאפקטיביות שלו בתהליך.
"לנצח נצחים | Eternity" – עכשיו בבתי הקולנוע.
