קלואי ז'או מנסה להצליח ולביים את "נצחיים" של מארוול, באותה יד רמה ונעימה שעשתה ב-"ארץ נוודים". הפעם זה לא הולך...
.
זו לא פעם ראשונה שאולפני מארוול לוקחים הימור עצום על יוצרי סרטים עצמאיים, ושוכרים אותם לביים את הסרט הבא בתקציב הענק שלהם, לעתים קרובות בדרגות שונות של הצלחה. זה כולל את אנתוני רוסו ו-ג'ו רוסו ("הנוקמים: סוף המשחק"), ריאן קוגלר ("הפנתר השחור"), קייט שורטלנד ("האלמנה השחורה") ו-דסטין דניאל קרטון ("שאנג-צ'י ואגדת עשר הטבעות"), רק כדי להזכיר כמה. תוספת חדשה לרשימה זו היא קלואי ז'או, שלאחרונה זכתה בפרס האוסקר כבמאית הטובה ביותר עבור הסרט "ארץ נוודים". בדיוק כמו עמיתיה אשר יצרו סרטים עצמאיים, "נצחיים" של אולפני מארוול מסמן את הגיחה הראשונה שלה ליצירת סרטים בתקציב גדול, וכאן - לפי הדיווחים, היא קיבלה לרשותה 200 מיליון דולר, רחוק מאוד ממה שקיבלה בשלושת הסרטים העצמאיים שלה - יחד.
הסרט הרביעי באורך מלא של ז'או הוא כאמור "נצחיים", המתאר גזע עתיק של עשרה אנשים דמויי-אלים בהנהגתה של אייג'אק (סלמה הייק). השאר כוללים את סרסי (ג'מה צ'אן), איקאריס (ריצ'רד מאדן), קינגו (קומייל ננג'יאני), פאסטוס (בריאן טיירי הנרי), ספרייט (ליה מקיו), מקארי (לורן רידלוף), גילגמש (דון לי), דרואיג (בארי קיוהאן) ו-תנה (אנג'לינה ג'ולי). לכל אחת ואחד מהם יש כוחות-על ייחודיים משלו, כמו סרסי - שיכולה לתמרן כל סוג של חומר ללא קשר למבנים מולקולריים ואטומיים, בעוד לאיקאריס יש את היכולת לעוף ולירות אלומות קוסמיות מעיניו. בין חברים נצחיים אחרים אפשר למצוא את גילגמש - בעל אגרוף-העל, בעוד שתנה היא לוחמת, שמומחיותה כוללת לחימה עם חניתות זהב המעוצבות מאנרגיה קוסמית. מה שחשוב לדעת, שהם נוצרו על ידי יצורים בין-כוכביים ונשלחו לכדור הארץ כדי להגן על האנושות מפני מפלצות אכזריות הידועות בשם 'סטיות'. אנו למדים שהם נמצאים כאן כבר 7,000 שנה, והם שרדו כל היסטוריה אנושית, ממסופוטמיה בסביבות 5,000 לפני הספירה ועד בבל העתיקה ותקופות ימינו - בלונדון או דקוטה הדרומית. לאחר שהצליחו לחסל את כל ה'סטיות', או כך לפחות הם חושבים, כל אחת ואחד מהנצחיים הלך לדרכו וכל אחת ואחד חי את חייו. עם זאת, קורה משהו שגרם לאירוע שנקרא 'ההופעה', אשר מביא לקבוצה להתאחד שוב למשימה.
אין ספק שהצגת עשר דמויות חדשות בסרט גיבורי-על אחד היא משימה מונומנטלית. ברור שבמאים קודמים של מארוול, ובהם ג'וס ווידון ("הנוקמים"), ג'יימס גאן ("שומרי הגלקסיה") וכמובן, האחים רוסו, שהוכיחו בהצלחה את ערכם בטיפול במספר דמויות בסרטים שלהם. הלוואי והיה אפשר להגיד את אותו הדבר על ז'או, שמנסה לעשות זאת ב-"נצחיים" של מארוול, בהתחשב בכושר הקולנועי שלה שנראה ב-"ארץ נוודים". אבל הבמאית איכשהו איבדה את כוחות-העל שלה כאן, כשהיא נאבקת ללהטט בין קשתות דמויות מרובות לאורך 155 דקות ארוכות. ולמרות שהאורך צריך להיות מוצדק לסרט אנסמבל שמתמקד בעשר דמויות, הסרט נמשך ונמשך, כשהוא מסתמך על תרחישים עתירי אקספוזיציה כדי להבהיר את הנקודה שלה. זה לא אומר שהסרט נטול קטעי פעולה, ויש הרבה כאלה. אבל קטעי האקשן הכבדים ב-CGI נעלמים באופן מוזר בעמוס הקולנועי, למרות שחייבם להודות, שז'או יודעת היטב איך לנצל תנועות מצלמה זורמות, שלמרבה המזל, נקיות מסגנון צילום מרוטש ומטושטש.
ובכל זאת, עבודת צילום טובה לבדה לא אומרת הרבה, אם הדמויות מפותחות בצורה גרועה לאורך האפוס. חשוב לציין, שהיקפו של הסרט אמור להיות משהו אפי ומשמעותי בתוך אירוע היקום הקולנועי של מארוול (כן, הסרט מתייחס ל-'בליפ' בנקודה מסוימת). אולי בגלל העובדה, שלראייה הנצחים נלחמים נגד מפלצות 'הסטייה', והם חסרי כל רגש או מבע פיזי. זה גם לא עוזר שמפלצות 'הסטייה' הן רק חיות למיניהן, ואם זה לא מספיק - אין בסרט רמה של איום ברמת קטסטרופה המערבת חיי אדם. לפרוטוקול, הסרט עוסק בהצלת האנושות, אבל שוב, החלטתה של ז'או לשמור אותו אישי ככל האפשר לנצחיים ולא לבני האדם, דיללה לעתים קרובות את ההשפעה הנחוצה על העלילה. אם כבר מדברים על נושא משני כמו העלילה - ז'או - שגם היה שותפה בכתיבת הסרט לצד פטריק בורלי, ריאן פירפו ו-קאז פירפו - מנסה לשלב דרמה מבוססת בסגנון עצמאי לתוך סרט ראווה שובר קופות הוליוודי, והתוצאה לא אחידה באופן מאכזב. חלק מהדרמה מתבטל בזמן חקר חייה האישיים של כל דמות ונקודת המבט שלה, וכולל נושאים שונים מאהבה ועד אחריות ואנושיות. סיפור האהבה הרגשי והאפי בין סרסי לאיקריס, מתערער עד מתייתר למרבה הצער.
ז'או אולי אספה את אחד מלהקות האנסמבל הטובות של השנה, ובעיקר המגוונות מבחינה תרבותית. הסרט כולל גם את השחקנית החירשת המוכשרת לורן רידלוף, הידועה בעיקר בזכות תפקידיה בטלוויזיה ב-"המתים המהלכים" ו-"ניו אמסטרדם". היא מגלמת את מקארי - בעלת כוח מהירות-על הדומה לקוויקסילבר, אבל זו גם הפעם הראשונה שבה אנחנו מקבלים גיבור-על חירש, וזה גם שינוי מרענן לראות את שפת הסימנים האמריקנית בסרט של מארוול. חבל שז'או בזבזה לא רק את כישרון המשחק שלה, אלא גם של חברי צוות אחרים, והקטינה אותם בעיקר עם תפקידים לא מפותחים. בעוד שחלקם מספקים משחק ראוי (למשל צ'אן או מקיו), אחרים, כמו הייק, מתבזבזים בתפקידים השונים.
מבחינה ויזואלית, "נצחיים" של אולפני מארוול התברך בצילום המדהים של בן דייויס ול-ז'או בהחלט יש עין לוויזואליה מדהימה בעולם האמיתי. הפסקול הנמרץ של ראמין דיג'אוואדי ראוי לאזכור גם כן, במיוחד במהלך קטעי הפעולה. בסופו של דבר, אם תצליחו לצלוח סרט ארוך זה, אל תשכחו להישאר בסביבה גם לפוסט-קרדיטים באמצע וגם לאחר סיומם.
הסרט "נצחיים | Eternals" – עתה בבתי הקולנוע.
