עשרות סרטים בינלאומיים שמציגים את האנשים והסיפורים ששינו את העולם מאדריכלות ועד מוזיקה
אפוס – הפסטיבל הבינלאומי לסרטי תרבות ואמנות יתקיים בפעם ה-12, בתאריכים 5-8 במאי, 2021, במוזיאון תל-אביב לאמנות. שנה חלפה מאז שהקורונה הורידה את המסך על פסטיבל אפוס בערב פתיחתו. מאז, הסרטים ותכנים נוספים, הועלו בממשק מקוון מתקדם, וכעת, זהו הפסטיבל הקולנוע הראשון שישוב באופן פיזי לאולמות ההקרנה. בפסטיבל יוקרנו למעלה מ-50 סרטים חדשים מהארץ והעולם בהקרנות בכורה בישראל, תחרות סרטים קצרים ישראלים ועוד.
את הפסטיבל יפתח הסרט התיעודי מרינה אברמוביץ’: מברווזונת לברבור. המפגש של מתעד האמנות הבריטי אלן ינטוב והאמנית הסרבית מרינה אברמוביץ’, עומד בלב ליבו של הסרט הזה, שמביא את סיפור חייה ומגלה דווקא את האדם שמאחורי הפרובוקציה, וחושף בפני צופיו אמנית רהוטה, מקורית, נועזת מאוד וכריזמטית עד שורשי שיערה. כיצד הפכה הברווזונית הקטנה מסרביה לאמנית כל כך חשובה ופורצת דרך? מדוע הרעיון שהיא עצמה היוצרת וגם היצירה הצליח להדהד בעוצמה כזאת בעולם העכשווי? מה פשר משיכתה לכאב, לפגיעה עצמית, להשפלה וגם למוות?
הפסטיבל מתמקד בעידוד יצירה המתעדת את העשייה האמנותית בישראל. במסגרת זו ולאור השנה שחלפה, תתקיים רק תחרות של סרטים ישראליים בקטגוריית קצרים. צוות השופטים ימנה השנה: מירי סגל – אמנית | אלון לוי במאי סרטים | אולף מולר – מומחה לסרטים ניסיוניים.
הסרטים הבינלאומיים שיוקרנו השנה בקטגוריות השונות
אדריכלות
הרחוב | The Street – רחוב הוקסטון במזרח לונדון – הוא לא הכוכב האמיתי כאן. זהו לפני הכל סרט על אנשים, כאלה שחיו כל חייהם בשכונה שבה כולם הכירו את כולם ועזרו זה לזה. ארבע שנים עוקב הסרט אחר האנשים האלה וההישג הגדול של הבמאי: הוא מצליח לגרום לנו, הצופים, להתבונן ב”זרים” היפים והמבוססים שנכנסו לשכונה בתהליך הג’נטריפיקציה של המקום, בעיניהם הכלות של התושבים הוותיקים, שעוד מעט ייעלמו גם הם.
האדם שמאחורי האדריכל – יורן אוטזון | Jørn Utzon: The Man & The Architect – אוטזון זכה לתהילת עולם בזכות בית האופרה של סידני, שאותו תכנן כשהיה בן 38 בלבד. אלא שאותו מבנה גם העיב על כל חייו של האדריכל המבריק. הסרט הזה, המסופר בחלקו מפי ילדיו של אוטזון ושותפיו לעבודה, מבקש להציג לא רק את יצירתו ויכולותיו של אוטזון אלא גם את ייחודו כאדם.
כך בונים היסטוריה | Where to with History – זה מתחיל כסרט על אדריכלות: על בניינים ורחובות ועל דרכי השימור והשחזור של העיר דרזדן בגרמניה שהופצצה לקראת סוף מלחמת העולם השנייה בעוצמה. מרכז העיר כולו נותר עיי חורבות, והשלטונות הציבו לעצמם משימה: לשחזר את העיר שהייתה פעם. אבל מהר מאוד מתברר שמאחורי הבנייה יש ויכוח פוליטי סוער, תנועת ימין שעולה ומתחזקת בעיר ואנשי שמאל שמוחים נגדה. הוויכוח, מתברר, הוא על זיכרון, על הנצחה ועל גרמניה של פעם ועל זו של היום. דברי פתיחה: רותי דירקטור.
אמנות פלסטית
מרסל דושאן | Marcel Duchamp: Art of the Possible – בתרבות הפופולארית נדמה שמרסל דושאן התקבע כמביא האסלה אל המוזיאון, אבל מי שרוצה להבין עד כמה שינה את פני האמנות, מוזמן בחום לצפות בסרט הזה. אמנים, אוצרים והסטוריונים, מלווים בחומרי ארכיון מופלאים, מביאים את תולדותיו של דושאן ואת החכמה, מקוריות ומרד שהביא אל עולם האמנות. דברי פתיחה: עמנואל הלפרין
סיי היקר | CY Dear. A Journey through the life and works of Cy Twombly – סיי טוומבלי היה אחד מגדולי הציירים של החצי השני של המאה העשרים ויהיו שיגידו של המאה כולה והמאות כולן. את הסרט, שכמו שמסבירים יוצריו, חוגג לו יומולדת 90 בהיעדרו (הוא מת ב-2011), מוביל האיש שהיה עוזרו האישי וכיום מנהל את העיזבון שלו. יחד איתו מרואיינים נציגים שונים מעולם האמנות ובראשם הגלריסט וסוחר האמנות לארי גגוזיאן..
טולוז-לוטרק, אמן חסר מנוח | Toulouse-Lautrec, l’insaisissable – שלושים ושבע שנות חייו של טולוז-לוטרק הן השנים המרתקות של פאריס בסוף המאה ה-19, שאותן מצליח הסרט הזה להציג בצורה חיה להפליא, בין השאר בזכות צילומים רבים מאותה תקופה, שבה כבר הבשילה אמנות הצילום. לצד הצילומים גם שחזורים קולנועיים, וכמובן ציוריו המפורסמים והכרזות המוכרות עוד יותר, אלו קמים לתחייה לנגד עיני הצופים בסרט זה.
מלחמה, אמנות וחלום | War of art – האמן הנורבגי מורטן טראוויק חלם “להחדיר רעיונות של אמנות עכשווית לחברה הכי ממושטרת בעולם” – החברה הצפון-קוריאנית. ב-2011, בשיתוף פעולה עם המשטר בצפון קוריאה, הוא יצא עם משלחת של אמנים (סיני, אירלנדית, צרפתי, גרמני, נורווגי) מתחומים שונים (סאונד, פרפורמנס, ציור) לפיונגיאנג כדי לייצר התחלה של “חילופי תרבות” עם אמנים מהאוניברסיטה של צפון קוריאה.
אשר: מסע אל האינסוף | Escher, Journey into infinity – מאוריץ קורנליס אֶשֶר ידוע מאוד בעולם כולו בזכות יצירותיו הגראפיות, אבל נדמה שמרוב שימוש פופולארי – פוסטרים, מפות שולחן, חולצות טי וספלי קפה – העולם שכח (או שמעולם לא ידע) איזה יוצר חשוב ומקורי אֶשֶר היה. הסרט הקסום הזה סופסוף עושה עימו צדק. בקולו של סטיבן פריי הבריטי, הנוטף אירוניה אבל גם מלא אנרגיה יצירתית, מובאות מילותיו של עצמו, כפי שהשאיר ביומנים ובמכתבים. דברי פתיחה: פרופ’ דוד הראל, מכון ויצמן למדע, חתן פרס ישראל
סרט הפתיחה
מרינה אברמוביץ’: מברווזונת לברבור | Marina Abramović: The Ugly Duckling – המפגש של מתעד האמנות הבריטי אלן ינטוב והאמנית הסרבית מרינה אברמוביץ’, עומד בלב ליבו של הסרט הזה, שמביא את סיפור חייה, אבל כדרכו של ינטוב, עוסק במפגש עצמו. כשהם מטיילים בין מחסני ענק שבהם ארכיונים מרהיבים של כל העבודה שלה, ינטוב ואברמוביץ’ מדברים על תהליך גילויה ופיתוחה של אמנות המיצג, וכן תהליך הפיכתה של אברמוביץ’ את עצמה למוצג האמנות המעניין ביותר בעולם המערבי דברי פתיחה של במאי הסרט אדם לאו בהקרנה ביום שבת בשעה 15.30, באולם אסיא
המילה הכתובה
אימוג’י שפה חדשה | Emoji Story – הסרט עוקב אחר שלושה סיפורים של אנשים מרחבי העולם, חדורי שליחות להוסיף אימוג’י לתפריט הטלפוני, שבלעדיו הם חושבים ששפת התמונות אינה שלימה. גילוי מוזר במיוחד מתרכז בוועדה שיושבת לה אי שם בעמק הסיליקון ומחליטה אילו אימוג’ים יתווספו. אל הוועדה הזו מגיעים נציגי אימוג’ים חדשים, (מנערה עם חיג’אב ועד המשקה הלאומי הברזילאי). חברי הוועדה יושבים ומקשיבים ובסופו של דבר מחליטים כיצד ולאן תתפתח השפה החדשה שהשתלטה על חיינו. דברי פתיחה: ד”ר שירלי בן דור
ליידי צ’טרלי עומדת למשפט | Le Procés De Lady Chatterley – ב-1960 תבע הכתר הבריטי את הוצאת פנגווין על כוונתה להוציא לאור מהדורה של “מאהבה של ליידי צ’טרלי”, ספרו של ד.ה. לורנס. במהלך שישה ימים עלו אל דוכן העדים שורה של מומחים כדי לנגח את היצירה כפורנוגרפיה זולה או לשבח אותה כיצירת מופת של ארוטיקה, אהבה ואפילו פמיניזם. תעתיקים מהמשפט הזה הם בבסיס הסרט, אשר נותן אותם בידי שחקנים, שמשחזרים את רגעיו הגדולים של המשפט. בתוך כך, מסופר גם סיפורו העצוב של ד.ה. לורנס.
מוזיקה
סייג’י אוזאווה חוזר ליפן | Seiji Ozawa, back To Japan – כשהוא בשנות השמונים לחייו, אחרי מאבק במחלת הסרטן ולאחר שפרש מתפקידיו כמנצח, סייג’י אוזאווה חוזר למולדתו יפן. אוזאווה נחשב לאגדה חיה בעולם הניצוח הקלאסי. חמישים שנה הוא ניצח על מרבית התזמורות המובילות בעולם, ובראשן הסימפונית של בוסטון. את דרכו החל כמוסיקאי צעיר שאינו דובר אנגלית, שהפך לבן טיפוחם של לאונרד ברנשטיין והרברט פון-קאראיאן. במהלך מסעו ליפן תועד אוזאווה בספר מאת הרוקי מורקמי, המספר על שיחותיהם של השניים אודות מוסיקה קלאסית.
צ’רלס אייבס, מוסיקה קצת אחרת | The Unanswered Ives – אייבס הוא אמריקני עד לשד עצמותיו ואיש עסקים חרוץ שהקים עסק משגשג בתחום הביטוח, אבל בסופי השבוע המשיך להלחין. בזכות כשרונו ונטייתו לחדשנות ולמקוריות, העז להתרחק מהמוסיקה הקלאסית המקובלת ולנסות צלילים וקולות אחרים. למשל, צלילי צלחות ומזיגת קפה לתוך כוסות בבית-קפה, כזו שהקדימה את זמנה ושהאוזן המערבית עדיין מתקשה לעיתים לשמוע.
מעשה בחייל – סיפור המעשה | Les Aventures De Histore Du Soldat – את היצירה המקורית, שהמציאה פורמט חדש לגמרי, יצרו איגור סטרווינסקי ושארל-פרדינאן ראמי, שנפגשו בשוויצריה ב-1918, במהלך מלחמת העולם הראשונה. בעקבות המפגש עם ראמי, נולד ״מעשה בחייל״, יצירה שבמקור מיועדת לשבעה נגנים ולשלושה שחקנים – המספר, החייל והשטן. בסרט, מוסיקאים מסבירים מדוע הייתה היצירה פורצת דרך כל כך וסטרווינסקי עצמו מובא בקטעי ראיון שבו הוא מדבר על התהוותה. דברי פתיחה של ירון לונדון (שתרגום היצירה בסרט הוא פרי עטו).
ברנרד הייטינק יורד מהדוכן | Bernard Haitink: The Enigmatic Maestro – בגיל 90, ולרגל פרישתו, הייטינק מסכם בזהירות קריירה מזהירה של מנצח אדיר. בזהירות – כי גם כשהוא זקן ועטור פרסים, מושא להערצה של מוסיקאים מרחבי העולם – הייטינק חסר לחלוטין את אותו “שואו-אוף” שיש לכל כך הרבה מנצחים, ודאי כאלה שהגיעו למעמדו הרם. הסרט מלווה אותו בחזרות לקראת קונצרט הפרישה, ועוצר בדרך אצל מוסיקאים רבים, שמנסים להבין כיצד הוא מהלך קסם על תזמורות.
חשמל זורם בכפות ידיהן | Sisters with Transistors – בשנות ה-20 הציג הפיזיקאי הרוסי ליאון טרמין מכשיר שניתן לנגן עליו בלי שנוגעים בו. סביר שה”טרמין” היה נעלם מהעולם לולא הופיעה איתו ושיכללה את ביצועיו קלרה רוקמור, מחלוצות המוסיקה האלקטרונית. בהנחייתה של לורי אנדרסון, עובר הסרט בכל התחנות החשובות של המוסיקה האלקטרונית, גילויים ופיתוחם של מכשירים חדשים, שכלולו של הסאונד, השפעתה העצומה על מוסיקה בת זמננו והשינוי הדרמתי שחל בהפקת מוסיקה בעקבות כל הגילויים הללו.
ארטורו בנדטי מיכלאנג’לי | Beyond Perfection: The pianist Arturo Benedetti Michelangeli – ניסיון אמיץ לפצח את אישיותו של הפסנתרן הנודע, ארתורו מיכלאנג’לי בנדטי, שברח כל חייו מחשיפה. הסרט משובץ קטעי נגינה, שמראים כיצד הפליא בנגינתו, וכן בראיונות עם אלה שהכירו אותו, העריצו אותו ולא תמיד הבינו אותו. הסתירות הולכות ונערמות, כולל התהייה מה בדיוק עשה במלחמת העולם השנייה, אבל למרות שהאניגמה נשארת אניגמטית.
הצ’לן – סיפורו של גרגור פיאטיגורסקי | Cellist-The Legacy of Gregor Piatigorsky – סיפור חייו של אחד מגדולי הצ’לנים של המאה העשרים, גרגור פיאטיגורסקי, יליד אוקראינה, בן למשפחה יהודית שידעה פוגרומים ועוני, אבל מתוך האפלה בקעו צלילים מושלמים של ילד שידע מגיל קטון שהצ’לו הוא הכלי שלו. בסופו של דבר ארצות הברית הפכה לביתו. את חייו משחזרים מוסיקאים, מזובין מהטה ועד יו יו מא, וכן חוקרי מוסיקה ביוגרפים, ובני משפחה.
מחול
לרקוד או למות | Dance Or Die – (זוכה בפרס האמי לשנת 2019 בקטגוריית תוכניות אמנות) המלים “לרקוד או למות” מופיעות בקעקוע על צווארו של הרקדן והפליט הסורי אחמד ג’ודה. למזלו הוא הצליח להתקבל לאקדמיה הלאומית למחול בהולנד ולהופיע על במות שונות ברחבי אירופה ותהליך הקליטה של ג’ודה בהולנד אולי מוצלח, אבל הפרידה מארצו ומשפחתו אינה פשוטה. לאימו ולשכניו שנשארו בדמשק הוא שולח כסף, אבל אביו – ממוצא פלסטיני – הפך לפליט בגרמניה ותחילה אף נידה את בנו – עד הפגישה ביניהם, המתועדת בסרט.
ריקוד הג’אז – הסיפור האמיתי / Uprooted – The Journey of Jazz Dance – סרט הנעילה. שורשי ריקוד הג׳אז, שנחשב לבן החורג והפחות חשוב של ריקוד ״אמיתי״, בתרבויות מדוכאות, בפרט זו של העבדים האפרו-אמריקאים, שמצאו בריקוד שהמציאו ופיתחו דרך לבטא עצמם, כשכל דרך אחרת הייתה אסורה. גלגוליו של ריקוד הג׳אז הביאו אותו בסופו של דבר אל לב המיינסטרים האמריקאי. שם, בזכות כשרונם של יוצרים כמו ג׳רום רובינס (סיפור הפרברים) ובוב פוסי (כל הג׳אז הזה), הוא נוכס על ידי לבנים, שהפכו לשמות הבולטים בתחום. הסרט לא ממעיט לרגע בערכם ובחשיבותם אך במקביל מראה כיצד נדחקו ונשכחו יוצרים שחורים שפיתחו את צורת הריקוד הזאת ובזכותם פרחה במהלך המאה העשרים.
מעבר לצעדיי שלי | Beyond My Steps – זהו סיפורם של חמישה רקדנים שיצאו אל לואנדה, בירת אנגולה, כדי לרקוד בלהקת המחול העכשווי הלאומית, ושל הלהקה כולה. במהלך העבודה מתערבבים הישן והחדש, ולעתים עולים גם הניגודים על פני השטח: ניגודים בין עתיק למודרני, בין הריקוד הטבעי והחופשי של הכפר המסורתי לבין הכללים והמשמעת של העירוניות העכשווית.
נכתב על מים | Written on Water – הסרט עוסק בהתמודדות של כוריאוגרפים עם המפגשים האינטימיים שנוצרים בינם ובין הרקדנים, ולמרות שהוא כביכול סרט עלילתי, ברור שהוא לפחות נוגע בתיעודי: גם השחקנים האחרים בסרט הם אנשי מחול, המתמודדים עם סוגיות אלה בשגרת יומם.
צילום
אליוט ארוויט – שתיקה נשמעת טוב | Elliott Erwitt – Silence sounds good – ארוויט, אחד מצלמיה החשובים של המאה ה-20. דפדוף באלבום התמונות האיקוניות שיצר מגלה את אחד ממתעדיו הגדולים של העולם המערבי בכמעט מאה השנים האחרונות. ארוויט נשאר אדם פרטי, וכזה הוא גם לפני מצלמתה של האסיסטנטית שלו, שיצרה את הסרט הזה ואף ליוותה אותו לנסיעה לקובה, 50 שנה אחרי שהיה שם ותיעד את פידל קסטרו.
בולקס | Beyond the Bolex – אליסה בולסי, יוצרת הסרט הזה, גילתה בעליית הגג של בית משפחתה אוצר בלום: מסמכים, סרטים, מצלמות ויומנים, כולם שייכים לסבא-רבא שלה, ג’ק בולסי. בולסי, יהודי מהגר מרוסיה, המציא את מצלמת הבולקס, מצלמת הקולנוע הדמוקרטית הראשונה, מיועדת לכל אדם ולכל פינה בגלובוס. בעזרת יומניו, סרטים שנשארו, תצלומים לרוב, בני משפחה והסטוריונים של קולנוע, משחזרת בת משפחתו סיפור חיים מרתק, של אדם ייחודי ומקורי, שחייו היצירתיים שזורים בסערות המאה העשרים. דברי פתיחה של הבמאית אליסה בולסי
אבאס נפרד מאבאס | Abbas by Abbas – אבאס עטר, שנולד באיראן אך היגר לצרפת, היה מצלמיה המובילים של סוכנות מאגנום, ועסק כל חייו בתיעוד אזורי קרבות וסכסוכים. מלבד איראן, שאותה חזר ותיעד, הדת שיצרו בני האדם העסיקה אותו במיוחד. הוא תיעד את טקסיה, ארגוניה והשפעתה בעולם, ובזמן מותו היה עמוק בפרויקט של תיעוד היהדות על כל גווניה. דברי פתיחה של הבמאי קאמי פקדל
עד שיעלם האור | Vision Portraits – רודני אוונס, במאי סרטים אמריקאי, מתמודד עם העיוורון שהולך ומשתלט על עיניו, בהתבוננות אמיצה בעצמו ובאמנים נוספים שעיוורון תקף אותם. הוא מביא את סיפוריהם של צלם, רקדנית וסופר ובטווח, כאמור, הוא עצמו, במאי קולנוע – ויחד איתם מגשש את הדרך להמשך חיים של יצירה והבעה, שהעיוורון הוא חלק בלתי נפרד מהם, ובכל זאת, לא עוצר אותם לרגע.
קולנוע
פליני לנצח | Fellini Never-Ending – (בחירה רשמית פסטיבל ונציה) הבמאי יוג’ניו קאפוצ’יו היה נער ברימיני כשפליני צילם שם, וזכה להכיר אותו. כשהפך יוג’יניו סטודנט וסיים את לימודי הקולנוע הצטרף כעוזר להפקת “ג’ינג’ר ופרד”. בהיותו איטלקי שמכיר היטב את המקומות שמהם פליני בא, הוא חוזר אליהם, וכמובן – אל אנשים שעבדו לצידו: כותבים, מעצבים, אשתו ג’ולייטה מסינה ושחקנים אחרים.
תאטרון
לביים בשלט רחוק | Kirill Serebrennikov – A Theatre Director Under Arrest – התיאטרון שלו פרובוקטיבי, רועש ומקורי – ובמשך יותר משנה הוא נעשה שסרברניקוב הבמאי, במעצר בית, כי נחשד במעילה בכספים ומצא את עצמו מבודד במשך יותר משלוש שנים. תומכיו, ברוסיה ומחוצה לה, טוענים כי מדובר ברדיפה פוליטית. הסרט מציג התקשורת היחידה שהורשה לקיים היתה עם עורך דינו, ודרכו העביר הנחיות וביים מרחוק את האופרה “כך עושות כולן” מאת מוצרט בבית האופרה של ציריך. איך לתעד את תהליך היצירה של סרברניקוב בלי לצלם אותו עצמו.
התיאטרון של גברת F | Mrs. F – הגברת F – שמה המלא הוא איפומה פאפונווה – אישה מרשימה ומעוררת השראה, שהקימה להקת תיאטרון נשית בלאגוס, בירת ניגריה, במטרה להעצמה נשית. ההצגות עולות בשכונת עוני בלב לאגוס ועליה לשכנע את הנשים לעמוד מול הגברים שבקהל ולהעז, בפעם הראשונה בחייהן, להסתכל להם בעיניים. בעתיד, היא מאמינה, הן יאזרו עוז לעשות זאת גם בחיים ואפילו לומר לגברים מה הן חושבות. וזה בכלל לא פשוט בחברה שבה הגברים קובעים הכל, חברה שבה אונס והטרדות מיניות בוטות הם מעשים יומיומיים, גם כלפי ילדות קטנות.
כל העולם הוא ברודוויי | On Broadway – הלן מירן, ג’ון לית’גו, איאן מקלן, ועוד במאים, מפיקים, מחזאים ויוצרים (גם כאלה ששמם פחות מוכר לקהל הרחב, אבל השפעתם רבה הרבה יותר מזו של הסלבס) מספרים את סיפור ברודוויי משנות השישים ועד לפני רגע. בדילוגים קלילים על פני שנים ותקופות מתואר המעבר של ברודוויי מאיזור מסוכן שנשלט על ידי המאפיה, לאתר תיירותי נוצץ ומסנוור עיניים, אחד המבוקשים בעולם.
הריקוד של לינדזי | Lindsay Dances – Theatre and Life according to Lindsay Kemp – “מישהו אמר לי פעם, כשאתבגר אני רוצה להיות אמן. ואני אמרתי לו שזו טעות: אמנים אף פעם לא מתבגרים”, מספר לינדזי קמפ, פרפורמר, שיצירותיו תמיד היו חדשניות ונועזות ולעתים קרובות עוררו תגובות סוערות. קמפ מדבר על אהבת המחול שלו, על ילדותו והתבגרותו ועל שיתוף הפעולה – וסיפור האהבה – בינו לבין דיוויד בואי. את יצירתו הוא מגדיר כתיאטרון טוטאלי.
אמנות מחאה
האמנות שמאחורי המהפכה | Red! Art in Soviet Land – לא רק “אמנות-מטעם” הייתה בברית המועצות. מהמפכה ועד חרושצ’וב , מעידן התמימות עד מנגונני הדיכוי, הסרט מתעד את מה שקרה באותה תקופה נוראה ומסתיים, כאשר המנהיג ה”נאור” יחסית חרושצ’וב מכריז “זאת לא אמנות, “, והאמנים הלא-קונפורמיסטים חוזרים לפעול במחתרת.
האביב של בייג’ינג | Beijing Spring – ארבעים ושבע דקות של סרט צילום שהוסתר במשך עשרות שנים עומדים במרכזו של הסרט הזה ומביאים תיעוד נדיר של אמנות ומחאה בסין. האביב של בייג’ינג הגיע אחרי מותו של מאו דזה-דונג ב-1976 ואחרי עשר שנים של “מהפכת התרבות”, שבה הדיכוי והאכזריות שהפעילו השלטונות ו”המשמרות האדומים” כללו גם רדיפה של כל גילוי עצמאי של אמנות ותרבות. אלא שה”אביב” הזה ארך פחות משלוש שנים, ו”קיר הדמוקרטיה”, העומד בלב הסרט, שרד רק כשנה.
הקינה של אלפרדו ז’אר | Jaar, Lament of the Image – אלפרדו ז’אר הוא אמן צ’יליאני יליד 1956. הוא חווה מקרוב את ההפיכה הצבאית ב-11 בספטמבר 1973, שהעלתה לשלטון את המשטר הרצחני של פינושה. ז’אר הוא אמן פוליטי בכל הווייתו. הוא יוצר מיצבים ומיצגים שמשלבים חומרים דוקומנטריים כדי לגרום לנו, לכולנו, להסתכל מה קורה בעולם.
פסטיבל אפוס, בניהולה האמנותי של מיקי לרון, הוא פסטיבל סרטים המוקדש כולו לתחומי התרבות המגוונים. רכישת כרטיס לסרט בפסטיבל, מקנה כניסה חופשית למוזיאון תל-אביב לאמנות. לפרטים נוספים ותוכניית פסטיבל 2021: כאן
מחיר כרטיס: 40-46 שקל, לרכישת כרטיסים: 9609* או באתר, 5-8 במאי, 2021, במוזיאון תל-אביב לאמנות.