ביקורת קולנוע: דרמה-קומית כובשת לב על חיפוש אחר קשר ואמת, עם ג'ון סקוויב בשיאה
אחרי עשורים מול המצלמה, סקרלט ג'והנסון עושה צעד אחורה ובגדול. השחקנית מציגה את בכורת הבימוי שלה עם "אלינור הגדולה", דרמה-קומית כנה ונוגעת ללב אודות דמות מרתקת. הסרט הוא מיזם קונבנציונלי, אך כזה שמצליח לגעת בנימי הנפש.
הדמות הראשית, אלינור, מגולמת על ידי ג'ון סקוויב, וזו מוכיחה שוב שהיא ראויה להיות שחקנית ראשית כבר שנים. אלינור חיה עם חברתה הטובה ביותר, בסי (ריטה זוהר), והשתיים כה קרובות עד שהן חולקות אפילו חדר שינה ועוברות את כל ימיהן יחד. לכן, כשאלינור מאבדת את בסי במפתיע, חייה מתערערים לחלוטין. אפילו עם מעט סצנות קצרות ביניהן, אנו חשים את עומק חברותן ואת מלוא עוצמת האובדן של אלינור. זה הופך את פעולותיה הבאות, הבעייתיות, לקצת יותר מובנות.
אלינור עוברת לניו יורק כדי להיות עם בתה (ג'סיקה הכט), שאוהבת את אמה אך מעדיפה שתגור בקהילת גמלאים. בודדה ומחפשת מקום להשתייך אליו, אלינור מוצאת את עצמה מוזמנת לקבוצת תמיכה, ומבינה רק מאוחר מדי שמדובר בקבוצה לניצולי שואה. היא יהודייה, אך נולדה וגדלה במערב התיכון.
ג'והנסון בחרה ברעיון קוצני לבכורת הבימוי שלה, עם תסריט מאת טורי קאמן. יתכן שזה לטובת הסרט שסקוויב היא זו שמבצעת את השקר הנורא הזה, שכן הכריזמה הטבעית שלה הופכת את אלינור למקסימה להפליא. אנו יכולים לראות שגם היא, כמו רבים וטובים, מחפשת רק קשר חדש, ושהיא יכולה גם להשתמש בזה כדי לשמר את זיכרונה של בסי, שכן בסי הייתה ניצולת שואה. כמובן, גם כאשר נותנים קרדיט לכוונותיה, זה עדיין שקר נורא, ומעורבותה של אלינור בו רק מחמירה כשהיא יוצרת חברות עם נינה (ארין קלימן), סטודנטית לעיתונאות הכותבת כתבה על ניצולי שואה. נינה, המקבלת השראה מהסיפור של אלינור (שהוא למעשה של בסי), משתפת אותה בסודות אישיים ואף מביאה אותה לידיעת אביה, מגיש חדשות (צ'יווטל אג'יופור).
ב-"אלינור הגדולה" יש קלילות שנותנת לו מראה של קומדיה פשוטה, אך יש בו תת-זרם של מלנכוליה. צער ואובדן הם דבר שכמעט כל הדמויות חוות, כולל נינה ואביה. זה מוסיף נופך קודר לסרט, אבל גם מרומם. ליבת הסיפור היא בסופו של דבר על קשר אנושי מול תקופות קשות. האופטימיות הטבועה בסיפור מאותגרת במידת מה על ידי חומרת הנושא. ג'והנסון מביימת בחוכמה כך שסיפורה של בסי תמיד מועבר על ידיה, כשהיא חוזרת אל הלילה שבו שיתפה את אלינור בכל חוויותיה. למרות שסופו של כל מונולוג מגיע מפי אלינור, זה עדיין סיפורה של בסי המסופר בקולה שלה.
האירועים של בסי הם, מטבע הדברים, קשים ומאוד אפלים, והם יוצרים שינוי טונאלי חזק שקצת צורם. עם זאת, זה גם נותן לזוהר הזדמנות מצוינת להפגין את כישרונה כשהיא מספרת בדמעות מה קרה לה ולמשפחתה. התסריט של קאמן כולל כמה שורות בולטות שפוגעות בעוצמה, כולל אחת שבה בסי מבינה שהיא האדם החי היחיד שהכיר את אחיה.
"אלינור הגדולה" הוא סרט בנוי היטב ובכורת בימוי מוצקה עבור ג'והנסון. הוא פוגע בכל הנקודות הדרושות ומספר סיפור בעל השפעה שיגע ללא ספק באנשים רבים. זה סוג הסרט שראיתם כבר אלף פעמים, וגם תשמחו לצפות בו אלף פעמים נוספות. גולת הכותרת היא סקוויב. עם ניצוץ שובב בעיניה, היא יורה בדיחות חכמות והרבה חיבה סבתאית, וכמעט הייתם רוצים להיות חברים של אלינור גם כן. סוף הסרט די נדיב כלפיה, בהתחשב בכל, אבל בהתחשב עד כמה היא מפותחת, אנו שמחים לסלוח לה גם כן.
"אלינור הגדולה | Eleanor The Great" – עכשיו בבתי הקולנוע.
