ביקורת סרט: השחקנית ז'ולייט בינוש אינה סימפטית או מעוררת הזדהות, אולם היא מרתקת את תשומת לב הצופים כבר מן הפריים הראשון
קשה לתאר את הדרמה הצרפתית, "מי אתה חושב שאני" כסיפור רומנטי, וגם לא כסרט מתח, אך יש בה אלמנטים משניהם. בהתבסס על רומן צרפתי פופולארי של קאמי לורנס, שיצא לאור לאחרונה, הסרט בוחן את התופעה המודרנית של היכרויות מקוונות ואת הפיתויים לזייף או ללטש את הפרופיל באתרי השידוכים. העובדה שהשחקנית ז'ולייט בינוש הבלתי נלאית בתפקיד הראשי (כמושא רומנטי בגיל 55), מביאה נופך מרתק וניצוץ אלמותי לתפקידה.
בסרט "מי אתה חושב שאני", בינוש כבר אינה בתפקיד מזוגג וקר, כפי שהיא נראית בדרך כלל בדרמות צרפתיות, אלא מפגינה מנעד רגשות מלא ורחב יותר מן הרגיל. הדמות שלה אינה סימפטית או מעוררת הזדהות (מבלי ליצור ספוילר), אולם היא מרתקת את תשומת לב הצופים כבר מן הפריים הראשון.
המדיה החברתית חובקת כל פרט בחיים המודרניים (כולל 'לה פייסבוק', כפי שהצרפתים קוראים למדיום זה), ומופיעה גם באינספור סרטים. מקור ההתנהגות ברשת זו נובע מהרצון הכלל-עולמי, לכאורה, לשתף את כולם בהכל, וזה יכול להצטלב (לעיתים קרובות גם באופן מסוכן), עם הצורך בחיבור אינטימי. אם נעצור ונחשוב על זה, אינטימיות היא דבר שיכול להשתרש רק אם אנחנו כנים עם מי שנמצא בצד השני של מערכת היחסים, אולם במערכת מקוונת - קל להקרין דימוי כוזב או אידיאליזציה, וכנות אנושית זו מתערערת לעיתים קרובות.
דילמה זו היא גם מה שאוכלת מבפנים את גיבורת הסרט, קלייר (בינוש). היא גרושה בגיל העמידה, ועדיין מסוגלת למשוך גברים צעירים בהרבה. היא מתחילה לפלרטט ברשת עם אלכס (פרנסואה סיביל), בן העשרים ומשהו. היא לא עוצרת בתיאור הדימוי העצמי שלה, עת היא לווה כמה תמונות של אישה צעירה יותר כדי לפתות את המאהב הוירטואלי החדש שלה. בדיוק לפי כתביו של המשורר הסקוטי וולטר סקוט: "איזו רשת סבוכה אנחנו טווים, כשאנחנו מתחילים לשקר"...
אחת הבעיות בהצגת העולם הוירטואלי בסרט "מי אתה חושב שאני", הוא שחלק מן הסצינות הן סטטיות למעשה, כשאנחנו רק מביטים על מישהו שמקליד הודעה בטלפון או במחשב. יתכן שהבמאי ספי נבו (שמלבד היותו במאי סרטים, התמחה רבות גם בבימוי תיאטרון), יכול היה לפתח זאת יותר, או לאזן קטעים אלו עם סצינות אינטראקטיביות יותר.
בין שחקני המשנה אפשר למצוא את צ'רלס ברלינג המצוין, אולם הוא קצת מבוזבז בתפקיד שולי כבעלה לשעבר של קלייר. גם מערכת היחסים של קלייר עם הפסיכולוגית שלה (המגולמת באופן קר וחסר אנרגיה על ידי ניקול גרסיה) הופכת לשגרה נמרחת, עד כדי מעצבנת ומיותרת.
אף על פי כן, כדי ליהנות מהסרט "מי אתה חושב שאני", צריך להגיע בראש נקי – מבלי להכיר את העלילה, וחשוב גם שלא נשפוט את מעשיה של קלייר בחומרה רבה מדי. היא לא בטוחה בעצמה, ובטח שלא מועדת להיות נרקיסיסטית (אם כי ניתן לפרש שכל אדם שפותח לעצמו פרופיל בפייסבוק הוא כזה)... ניתן גם לבחון את מעשיה של קלייר כרצון להשתלב בתרבות האובססיבית לנוער, ושהיא לא התכוונה לפגוע באף אדם. בסופו של דבר, כפי שהבין גוסטב פלובר, כשכתב את הרומן "מאדאם בובארי": "הגורל חסר רחמים וללא כל הגיון לאחר שהמנגנון הופעל"... קלייר איננה קורבן טהור וגם אינה גיבורה. מעל הכל – היא אנושית, כמו כולנו.
