ביקורת סרט: "החיים הסודיים של חיות המחמד 2" הוא כייפי, נחמד, קליל ומשעשע, אבל זאת כדי לפצות על אסופה של סיפורים דקיקים, שנערכו יחד כדי ליצור סרט באורך מלא
מאז הקמתם בשנת 2007, אולפני אילומיניישן התמחו בהנפשה מבדרת הפונה לילדים צעירים, אפילו יותר מאשר בסרטים שנעשו על ידי אולפנים יריבים, כמו דיסני ופיקסאר. אין דבר רע בזה - לא הכל צריך להיות עמוק ומלא משמעות כמו "הקול בראש" או "ראלף שובר את האינטרנט". בהסתמך על ההצלחה הקופתית של סרטים, כמו "גנוב על הירח" ו-"החיים הסודיים של חיות המחמד", יש בבירור ביקוש למותגים המונפשים של אילומיניישן. ובכל זאת, הסרט "החיים הסודיים של חיות המחמד 2" הוא כייפי, נחמד, קליל ומשעשע, אבל זאת כדי לפצות על אסופה של סיפורים דקיקים שנערכו יחד כדי ליצור סרט באורך מלא.
"החיים הסודיים של חיות המחמד 2" מחלק את הדמויות הפרוותיות בסרט בין שלושה קווי העלילה. אחד מהם עוקב אחרי מקס (פטון אוסוולט, המחליף את לואיס סי. קיי. מהסרט הראשון) ודיוק (אריק סטונסטריט), אשר הופכים למעין 'הורים-כלבים' לפעוט של קייטי (אלי קמפר), ליאם. שני הסיפורים הנוספים עוקבים אחר סנובול (קווין הארט) והתוספת החדשה לסרט, דייסי (טיפאני האדיש), המנסים להציל יחדיו נמר מהקרקס; וגם גידג'ט (ג'ני סלייט) מנסה להציל את הצעצוע המצייץ של מקס, אחרי שנתן לה אותו לשמירה. עבור מרבית הסרט, סיפורים אלה הם די מנותקים ומרגישים כאילו מתרחשים באופן נפרד ורופף, כך שלמעשה יש שלוש עלילות. בעוד בשיא הסרט הן מתחברות, הצופה עדיין יוצא בתחושה כאילו צפה בשלושה סרטים במקביל.
סיפורו של מקס, בפרט, מסקרן. "החיים הסודיים הראשונים של חיות מחמד" הראשון היה למעשה "צעצוע של סיפור" עם חיות מחמד, כשמקס ודיוק מחליפים את דמויותיהם של וודי ובאז שנות-אור. עבור סרט ההמשך, התסריטאי הוותיק ומלא הניסיון של סרטי אילומיניישן, בריאן לינץ', הופך את מקס לאב חסר ביטחון שצריך ללמוד לגונן קצת פחות על הילד האנושי שלו. כתוצאה מכך, התפתחות דמותו של מקס בסרט "החיים הסודיים של חיות המחמד 2" היא משהו שרק פונה למבוגרים, ולא מרגישה כמו המשך טבעי של מסעו מהסרט הקודם. הוא מקבל קצת הדרכה מרוסטר (הריסון פורד, המגלם כלב רועה צאן מונפש), אבל עם העצות של רוסטר, מגיעה גם ביקורת רגרסיבית על טכניקות הורות מודרנית, יותר מכל דבר אחר. קווי העלילה הנוספים כאן הרבה פחות משמעותיים, אבל שם "החיים הסודיים של חיות המחמד 2" עובד הכי טוב.
באופן כללי, הבמאי כריס רנו (שישב על כס הבמאי גם בסרט הראשון) שומר על "החיים הסודיים של חיות המחמד 2" מלא בקצב אנרגטי, ונמנע למתוח את הסיפור הכולל או להעמיק בפרטים או במשמעויות. ההנפשה בסרט ההמשך נוצצת ושמחה, אם כי אינו עשיר או אקספרסיבי כמו הוויזואליות שקיימת בסרטים מונפשים שיצאו לאחרונה לבתי הקולנוע. עיצובי האופי של אילומיניישן לא התפתחו הרבה לאורך השנים, ובני האדם בסרט הם רק וריאציות קלות על אלו שאינם בעלי חיים, כפי שהופיעו בסרטים האחרונים של האולפנים. לדוגמה, לדמותו של ניק קרול כבעל הקרקס המרושע יש פחות או יותר את אותו האף המעוקל של גרו ("המיניונים"). בסך הכל, "החיים הסודיים של חיות המחמד 2" הוא תוסס ומלא חיים כקודמו, אבל נראה אותו הדבר כקודמו, מבחינת אסתטיות.
ככלל, לסרט "החיים הסודיים של חיות המחמד 2" (86 דקות) יש את אותה הבעיה כמו ההמשכונים לסרטי "גנוב על הירח", להלן "המיניונים" - אסופה של סרטונים קצרים ומשעשעים, ופחות כסרט באורך מלא. עבור הרבה צופים (במיוחד משפחות), הגיבורים על ארבע בסרט "החיים הסודיים של חיות המחמד 2" הם האטרקציה המרכזית, והסרט בהחלט מביא הרבה מגיבורים אלה. ובכל זאת, בעוד סרטים אחרים מאזנים בין קטעים קומיים לסיפור נוגע ללב, סרט זה נאבק בכוח לעשות את אותו הדבר. האוהדים של הסרט המקורי בוודאי יצפו בהמשכון זה בכל מקרה, אולם יש לקוות כי "החיים הסודיים של חיות המחמד 3" (אם יקרה) ייתן לכלבים עלילה קצת יותר רצינית ללעיסה...
