אולפני מארוול פתחו את הצוהר ליקום הקולנועי של מארוול לפני כ-11 שנה, עם הסרט "איירון מן" בשנת 2008. אז, היה להם חזון צנוע יחסית להפיק סרט הנקרא "הנוקמים", על ידי הרכבת צוות של גיבורי-על מאסופת סרטים על גיבורי-על. בעשור מאז רוברט דאוני ג'וניור עשה את הופעת הבכורה שלו כאיירון מן, היקום הקולנועי של מארוול גדל לכלול גיבורים מכל רחבי היקום: מהעוצמתיים ביותר שגרים על כדור הארץ ועד ל-"שומרי הגלקסיה". עתה, יוצא הסרט "הנוקמים: סוף המשחק", הסרט ה-22 ביקום הקולנועי של מארוול, מתוך מטרה ליצור הישג הוליוודי שטרם נוסה בעבר, וליצור סיום סיפור ושזירת עלילה לכל הסרטים שהופקו מאז "איירון מן" הראשון. ואכן, הסרט נעשה באופן מרהיב, "הנוקמים: סוף המשחק" עוטף את כל הסיפורים והעלילות עד כה ביקום הקולנועי של מארוול לתוך הרפתקה אפית על גיבורי-על, עם סיום המכבד ומוקיר את הצופים הוותיקים.
עבור הסרט "הנוקמים: סוף המשחק", אולפי מארוול אספו את מיטב השחקנים מכל סרטי הסדרה, לצד הבמאים-אחים אנתוני רוסו ו-ג'ו רוסו, שהצטרפו ליקום של מארוול בסרט "קפטן אמריקה: חייל החורף", יחד עם התסריטאים כריסטופר מרקוס ו-סטיבן מקפיילי, אשר כתבו בסך הכל שישה סרטים של מארוול מאז "קפטן אמריקה" (2011). כל זה אומר, ש-"הנוקמים: סוף המשחק" מתאים ככפפה ליקום של הענק של מארוול, גם במונחים של בימוי ותסריט, כיוון שנוצר על ידי אלה שהכתיבו חלק גדול מן העיצוב והלך הרוח של יקום זה. עם כל כך הרבה ניסיון מתחת לחגורותיהם, האחים רוסו מצטיינים באיזון בין חיזיון על גיבורי-על ובין דרמה אנושית, ומאפשרים גם למרבית מהדמויות והכוכבים לנצוץ. ישנם כמה רגעים שבהם הסיפור קצת מדשדש, וסובל מבעיות בשמירה על קצב עקבי לאורך כל הסרט. כיוון ש-"הנוקמים: סוף המשחק" מסתמן כאקורד הסיום עד כה, היוצרים דאגו לשלב הרבה מאוד קטעי פעולה מרשימים. חשוב לציין, כי ישנם רגעים שבהם הסרט נופל לתוך הבעיות הישנות של מארוול (המוני נבלים לא חשובים, יותר מדי CGI וצבעים דהויים), אבל הם נמסים לטובת רגעים ממוקדי אופי. ברם, "הנוקמים: סוף המשחק" נועד להיות אפוס מסכם, וברור כי היוצרים לוקחים את מלוא האחריות כדי לוודא שעשו זאת נכון.
בלב הסרט "הנוקמים: סוף המשחק" מנעד גיבורים שהצופים הוותיקים עוקבים אחריהם כבר מן הסרטים הראשונים. בשלב זה של הסדרה, יש יותר מדי גיבורים לסרט אחד - אפילו לסרט בן 181 דקות – וקשה להתמקד בכל אחד מהם. הסרט הקודם, "הנוקמים: מלחמת האינסוף", נאבק ללא ספק תחת המשקל לאזן בין כל כך הרבה דמויות. אולם כשחצי מהיקום לא קיים ב'סוף המשחק', סרט זה מתמקד בשישה מהנוקמים המקוריים, שהם המרכז האמיתי ביקום הקולנועי של מארוול (לפחות, עד סרט זה). הסרט מאזן להפליא בין קשתות האופי של הדמויות כל כך טוב, כאילו כל אחד מגיבורי-העל מקבל סרט משל עצמו בתוך הסרט הכולל. אולי יש כמה קווי אופי של דמויות שלא לטעם כל הצופים, או כי חלק מהגיבורים מקבלים זמן מסך גדול משל אחרים. עם זאת, לזכות השחקנים – רובם נותנים את הופעות המשחק הטובות ביותר שלהם עד כה, בייחוד ששת המקוריים: רוברט דאוני ג'וניור כ-איירון מן, כריס אוונס כ-קפטן אמריקה, כריס המסוורת' כ-ת'ור (ראוי לשבח), מארק רופאלו כ-ענק הירוק, סקרלט ג'והנסון כ-אלמנה השחורה ו-ג'רמי ראנר כ-הוקאיי. גם אם סרטים עתידיים או תוכניות טלוויזיה כבר מתוכננים עבור חלק מן הדמויות, ברור כי חלק מן השחקנים נתנו את הלב ואת הנשמה שלהם לתוך "הנוקמים: סוף המשחק".
:
בסופו של דבר, "הנוקמים: סוף המשחק" הוא סרט גדול במלוא מובן המילה – נפח, כמות, אורך, עוצמה, עושר ויזואלי ועוד ועוד. מאחר שהסרט מסיים את הסאגה עד כה (גם לפי הכותרת הרשמית של הסרט), על מארוול והיוצרים של הסרט יש משימה בלתי מעורערת לספק את תאוות כל אוהדי הסדרה והמעריצים לסוגיהם ולדורותיהם. אמנם יש היבטים בסרט שלא יעבדו עבור כל הצופים -מבחינת אופי דמויות או איכות האפקטים, אבל הסוף של הסרט בהחלט משביע את התיאבון לסאגה. כתוצאה, "הנוקמים: סוף המשחק" הוא סרט חובה עבור אוהדי מארוול, גם לאלה שראו חלק מן הסרטים. בנוסף, כיוון שהסרט הוא חיזיון קולנועי מרהיב, לפחות על מסך ה-IMAX, גם מעריצי סרטי פעולה ייהנו מהעוצמה, מהצבעים ומהעושר הוויזואלי. מה שבטוח, וינצר לדורות הבאים, ש"הנוקמים: סוף המשחק", הוא מן הסרטים הטובים של מארוול אי פעם.
