ביקורת סרט: "אהבה ממבט שני" הוא סרט חי ותוסס, המעניק תחושה של שמחת חיים והומור, ואף מפריח את הפרפרים האלה שגורמים לבטן לרקוד כשאנחנו מאוהבים
מזה כמה שנים, שהבמאי הוגו ז'לין נכנס לליבנו, עם סרטים כמו "מחר הכל מתחיל" או תסריטו: "הכלוב המוזהב". בסרטו החדש, "אהבה ממבט שני", ז'לין לוקח על עצמו לתאר סיפור אישי ודמיוני כאחד – קולנוע על אנושיות, מרץ, אהבה ותשוקה. ז'לין מוכיח עצמו כבמאי שאינו מתבייש לחבק נושא מוכר ולכופף את מוסכמות הז'אנר באופן מפתיע ומלא חמלה. "אהבה ממבט שני" הוא סרט חי ותוסס, המעניק תחושה של שמחת חיים והומור, ואף מפריח את הפרפרים האלה שגורמים לבטן לרקוד כשאנחנו מאוהבים, ונותן לצופים לצאת עם תחושה של מיצוי והנאה.
בסרט "אהבה ממבט שני", ז'לין ושותפיו לתסריט (איגור גוסטמן ו-בנג'מין פארן) אימצו את קווי המתאר של קומדיה אמריקנית-בריטית טיפוסית, וקישטו אותה בהרפתקה דמיונית ומשעשעת. הצופה שוקע במצב הדמיוני בסרט ואף מאמין בשני האוהבים – כאילו הם אמיתיים, וכי האהבה תנצח. הסרט נע באופן קצבי, ולא נחלש לכל אורכו, עת הוא צולח מערבולות רגשיות בזכות שורות מחץ שנונות וכמובן קטעים מוזקיליים יוצאים מן הכלל. לגבי הבימוי העדין של ז'לין, הוא עושה זאת בפיוטיות רכה, בייחוד במהלך סצינת לילה על חוף הים המואר גם בזכות פסקול נעים.
אם ז'לין הוכיח בסרטיו הקודמים שהוא מראה את הרגש על המסך, אנו מרגישים בסרט "אהבה ממבט שני", שגם ההומור נכנס להילוך גבוה. הכימיה המשעשעת שבין בנג'מין לררון ו-פרנסואה סיביל מוציאה את המיטב מן הזוגיות המוזרה שבין השניים. כמובן, אי אפשר לפסוח על ההופעה של ג'וזפין ג'אפי בהצלחת הסרט, הן הכריזמה של השחקנית הצעירה והן המגנטיות שלה גורמים לצופים להתאהב בה.
"אהבה ממבט שני" הוא אחד מן הסרטים שרואים בקולנוע כדי להתאהב, לצחוק וועיקר להתרגש. זהו אחד הסרטים שהופכים את הקולנוע לחוויה קולקטיבית ולחוויה אינטימית, ז'לין מצליח לרגש בסרט מלהיב ומלא טעם, תענוג אמיתי שיגרום לכם להתאהב במימד שאנו חיים בו, וכנראה גם בכל האחרים.
