כמעין ניסיון לסגור את כל הקצוות הפרומים (וגם כדי למלא את הכיס כמובן), החליטה חברת דיסני ליצור סדרת סרטי ספין־אוף לפרנצ’ייז האלמותי. סדרת אנתולוגיה שתאגד תחתה את סיפורי המקור לעולם העצום והמורכב של מלחמת הכוכבים, ותהווה למעשה פריקוול לטרילוגיה המקורית. “סולו: סיפור מלחמת הכוכבים” הוא השני באותה הסדרה, וכרונולוגית נמצא בכלל בין נקמת הסית’ מ־2005 לרוג אחת מ־2016. מבולבלים? כנראה שהסרט הזה לא בשבילכם.
מטרת הסרט היא להציג לנו את המקור לדמותו הלא־כל־כך־מורכבת של האן סולו, בדומה לסרט הראשון בטרילוגיה השנייה שמטרתו הייתה להציג את דמותו של אנאקין סקייווקר. דמותו של האן סולו תמיד ספגה ביקורת על חוסר העומק שבה, ו”סולו” לא משנה את העובדה הזו. גם כאן הדמות מתגלה כדמות שטוחה ביחס לשאר הדמויות, שתפקידה בחיים היא לשדוד ולהילחם ולעזור כשאפשר, ועל כל מגרעותיה – אי אפשר שלא לאהוב אותה.
בין קרבות לייזר מרשימים, מהטובים שראינו בסדרה, אנחנו מגלים איך האן סולו הפך לאותו האן סולו שאנחנו מכירים ואוהבים. איך הוא פגש את לאנדו קלריסיאן, איך הוא התחבר עם צ’ובאקה, למה קוראים לו האן סולו, איך הוא השיג את המילניום פלקון האייקונית וגם איך האירועים בחייו הפכו אותו למי שהוא. אף אחד מהגילויים המרעישים האלו לא אמור לעניין אתכם, וכנראה חלקים שלמים בסרט לא יהיו לכם מובנים – אלא אם כן אתם מעריצי הסדרה שמכירים את הדמויות וצפו בכל הסרטים. זה לא הופך את הסרט לרע, אבל זה הופך אותו לסרט שלא עומד בפני עצמו ונאלץ לשאוב את כל כוחו מהצלחות העבר של הסדרה.
גם הפעם לא פסחה החברה על הפמינזם שראינו ברוג אחת ובכוח מתעורר, ושתי דמויות נשיות משחקיות כאן תפקיד ראשי, חזק ועצמאי. בתפקידה של קירה משחקת אמיליה קלארק (“משחקי הכס”, “ללכת בדרכך”) ואת השנייה לא אחשוף מחמת ספויילר. את המשחק המצוין של קלארק אנחנו כבר מכירים, ואליה מצטרפים אלדן ארנרייך בתפקיד האן סולו (שבאופן מצער לא מגולם על ידי האריסון פורד), דונלד גלובר בתפקיד לאנדו קלריסיאן ווודי הרלסון (“משחקי הרעב”, “האשלייה”) בתפקיד בקט פורע החוק, שהופכים את הסרט ואת היחסים ביניהם למציאותיים ואמינים במיוחד.
עלילת הסרט לא שונה באיכותה משאר סרטי מלחמת הכוכבים, וגם כאן היא צפויה, קלישאתית, טלנובלית ובכל זאת – מהנה. אל תצפו לעלילה מורכבת יותר מדי, עם רבדים עמוקים ומתח שלא נגמר, על אף כמה טוויסטים מפתיעים שהפכו את העלילה למעניינת. מרבית העלילה לא שווה התייחסות ולבטח לא תזכה את כותבי הסרט באוסקר על התסריט הטוב ביותר, אבל היא כן מספקת את העבודה והופכת את הסרט לקליל, מהנה, מלא באקשן וכזה שמתאים במיוחד לחובבי מלחמת הכוכבים – וזה טוב מספיק בשבילנו.
