“חזק יותר” (Stronger) הוא לא מסוג הסרטים שתלכו אליו עם בן/בת הזוג החדשים שלכם. הוא גם לא מסוג הסרטים שתלכו לצפות בהם עם החבר’ה בערב של בילוי מהנה. לא. “חזק יותר” הוא בהחלט לא סרט שאמור להסב לכם הנאה כלשהי, אבל זה כן סרט שאתם חייבים לראות.
“חזק יותר” הוא סרט דרמה ביוגרפי שאנחנו, החיים במדינה עם מציאות כה מורכבת, נדע להעריך ולהתייחס אליו בצורה שונה מצופים אחרים במדינות אחרות, מצופים שלא חוו – וכולי תקווה שאף פעם לא יצטרכו לחוות – את החוויות המתוארות בו.
סרט מהעבר הלא-כל-כך רחוק
הסרט, המבוסס על אירועים אמיתיים, הוא מספר את סיפורו של ג’ף באומן (ג’ייק ג’ילנהול) בן ה-27, אשר איבד את שתי רגליו בפיגוע שאירע במרתון בוסטון בשנת 2013. ג’ף, אשר הגיע כדי לתמוך בחברתו לשעבר ארין (טטיאנה מסלני) ולנסות לזכות בה בחזרה, מגיע לבית החולים כאשר הוא סובל מפגיעה חמורה בגפיים התחתונות והרופאים נאלצים לקטוע אותן. לאחר שהוא מתאושש, ג’ף מסייע לרשויות הביטחון לזהות את המחבלים שביצעו את הפיגוע, מעשה אשר בסופו של דבר מביא ללכידתם.
אך סיפור לכידת המחבלים והבאתם לדין כלל לא עומד במרכז הסיפור, אלא מהווה רק אזכור זניח. הסרט עצמו חושף בפנינו את תהליך השיקום וההחלמה של ג’ף, כאשר הוא מלווה בארין, באמו (מירנדה ריצ’ארדסון), במשפחתו וחבריו.
“חזק יותר” הוא הסרט השני אשר מדבר על הפיגוע במרתון בוסטון, כאשר הראשון, אשר יצא בסוף שנת 2016, נקרא “הגיבורים של בוסטון” (Patriots Day). לעומת הסרט הנוכחי, “הגיבורים של בוסטון” דווקא כן מתמקד בסיפור לכידת המחבלים ובאנשי החוק שהיו אחראים לתפיסתם. הסמיכות של שני הסרטים אינה מקרית. הפיגוע במרתון בוסטון הותיר את העיר פגועה, מדממת ובמצב של טראומה. ולמרות שכבר עברו ארבע שנים מאז אותו יום נורא, הפצעים עוד רחוקים מלהחלים. שני הסרטים הללו, כל אחד בדרכו, מנסים להציע נחמה כלשהי עבור כל אלו שנפגעו ועבור העיר שספגה אסון שכזה.
לא “גיבור”, אלא “שורד”
ג’ף מכונה “גיבור” על ידי כל האנשים המקיפים אותו. כולם רואים בו את הסמל האולטימטיבי ואת התגלמות המשפט המלווה את הסרט – “בוסטון חזקה”. אבל ג’ף עצמו כלל לא מרגיש גיבור, אלא להפך. הוא סובל מפוסט טראומה ולא בדיוק שש לשתף פעולה עם כל גחמותיה של אמו לפגוש את אופרה וינפרי ולצאת למסע פרסום עצמי. בגדול, כל מה שג’ף רוצה הוא שאנשים יעזבו אותו בשקט. הוא רוצה לקבל בחזרה את החיים השקטים והמשעממים שהיו לו קודם, לצאת להשתכר עם החבר’ה בפאב הקרוב ולהיות עם ארין. ג’ף לא מראה שום סימנים של גבורה ואין לו שום כוונה שכזאת.
וזה מה שיפה בסרט. לא חסרים סרטים שהופכים את האדם הקטן והפשוט למישהו גדול מהחיים, לגיבור, למנצח, לאדם שכולם סוגדים לו והוא מקבל את ההערצה שלהם ועל הדרך עושה משהו עם החיים שלו. אך ג’ף, בניגוד לתפישה הרווחת, כלל לא מרגיש שהוא ניצח, וכשמישהו אומר לו “ניצחת אותם” (את המחבלים), הוא רק מגחך ואומר שזה לא ככה מבחינתו.
ג’ף מנסה לשרוד ולפעמים זה לא הולך בדיוק לפי התוכנית – וזה מה שמדגיש את הנופך הריאליסטי והאמין של הסרט. הוא לא מתאושש באופן פלאי ופתאומי, הוא לא מתחיל ללכת מיד על הקביים שעוצבו בשבילו והוא לא תמיד עושה את הדבר הנכון. הוא בוכה, מתפרק, כועס, משתולל, צוחק, אוהב ובעיקר – הוא חי. הוא עובר מסע לא פשוט והוא עושה את זה בזמן שלו. אז כן, יש כאלו אשר יאמרו שג’ף הוא גיבור, אבל מבחינתי, הוא שורד.
תנו להם אוסקר
אין ספק בכך שג’ייק ג’ילנהול הוא אחד השחקנים האיכותיים ביותר בהוליווד בשנים האחרונות. מדובר בשחקן טוטאלי שנותן את כל כולו לתפקידים ולדמויות שאותן משחק (“דוני דארקו”, “הר ברוקבק ו-“חיית לילה” הם רק מספר קטן של דוגמאות) ומשחקו ב”חזק יותר” לא יוצא דופן מבחינה זו. אך מלבד ג’ילנהול, אני חייבת לציין לטובה גם את טטיאנה מסלני, המשחקת את ארין, חברתו לשעבר של ג’ף אשר לא זזה ממיטתו בבית החולים ונשארת איתו גם לאחר מכן.
מסלני מוכרת היטב מסדרת הטלוויזיה הפופולרית אורפן בלאק (Orphan Black), בה היא מגלמת את הדמות הראשית. גם מירנדה ריצ’ארדסון, המגלמת את אמו של ג’ף, מפגינה תצוגת משחק מרשימה, כזאת שבהחלט יכולה לזכות אותה במועמדות לאוסקר בקטגוריית שחקנית המשנה.
הקרדיט מגיע גם לבמאי דיוויד גורדון גרין, אשר בסיוע צוות השחקנים המעולה, מצליח להעביר את התחושה האותנטית של הסרט. אם תחפשו תמונות מהאירוע הנורא ההוא מלפני ארבע שנים, תהיו מופתעים לגלות עד כמה התמונות של ג’ייק ג’ילנהול דומות לתמונות האמיתיות של ג’ף באומן. אין ספק כי נעשתה השקעה עצומה בפרטים הקטנים בסרט הן בבחירת השחקנים, הן בהתאמה שלהם לאנשים שאותם הם מגלמים ובכלל, לאווירה ולהתרחשויות שלאחר המקרה.
סופה שקטה
עלילת הסרט “חזק יותר” הוא כמו סופה – היא מתחילה עם רוחות קרות וטפטופי גשם ואט-אט הופכת לסופת רעמים, אשר בסופו של דבר, כמו כל הסופות, שוככת. העלילה מורכבת מהרבה רגעים קטנים אשר יחד יוצרים את התמונה השלמה. אנחנו עדים לרגעים של כאב, רגעי תסכול – ולא רק של ג’ף, רגעים של חוסר אונים מוחלט ולצדם גם רגעים של שלווה ונחת, רגעים של הומור פשוט שמגיע מכיוונו של ג’ף והוא זה שעוזר לו להמשיך הלאה וגם רגעי אהבה.
אז לא, לא מדובר בסרט דרמה סטנדרטי ומלא בסצנות מלאות רגש ופאתוס. מדובר בסרט שקט ונטול אירועים דרמתיים גדולים מהחיים וזוהי בדיוק הסיבה שבגללה הוא יחדור אל מתחת לעור שלכם.