בשנים האחרונות הנוף הישראלי מתמלא ביותר ויותר כלי תחבורה חשמליים שמנסים לתת מענה למצוקת החנייה ובעיית הפקקים, ולאפשר לאנשים להתנייד ברחבי העיר ללא צורך ברכב. בבסיס כלים אלו עומדים האופניים החשמליים המוכרים, אך אנשים רבים בוחרים דווקא בכלים חדשניים ונוחים לא פחות כמו ההוברבורד, הקורקינט והסקייטבורד החשמלי או דגמי הרכינוע של חברת סגווי (Segway).
סגווי מוכרת בעיקר בזכות דגמיה הגדולים שמתגלגלים בינינו כבר מאז 2001, ונפוצים בישראל בעיקר בסיורים בערים הגדולות או אצל עובדים בנמל התעופה. בשנים שעברו מאז ההשקה סבלה סגווי מבעיות כלכליות רבות, ולא הצליחה למכור את מספר המכשירים שצפתה. וכך בשנת 2015 נרכשה החברה על ידי סטארטאפ סיני חדש בשם Ninebot, שמשמש גם בתור החטיבה הרובוטית של ענקית הטכנולוגיה שיאומי.
שילוב החברות הזה הוביל לדגמיה הקטנים של סגווי וניינבוט שמתומחרים במחירים נמוכים הרבה יותר מהדגמים הגדולים, ומיועדים לשימוש יומיומי ולקהל יעד רחב. בין כלים אלו הושק לאחרונה ה־Segway miniPLUS, שהוא הדגם המתקדם ביותר בקטגוריה, הגדול ביותר, המהיר ביותר – וכפועל יוצא מכך – גם היקר ביותר. הוא שוקל 16 ק”ג, הוא חסין למים, הוא מגיע למהירות של 13 או 20 קמ”ש, תלוי כמה אתם אוהבים לשמור על החוק, ומעבר לכלי תחבורה ניתן גם “לנהוג” בו באמצעות שלט, להפעיל מצב בו הוא עוקב אחרינו לבד וגם ניתן לחבר לו מצלמה ייעודית – כמו “רובוט אישי” מכנה אותו החברה. אה כן, והוא עולה 4,500 שקלים.
לא סתם גימיק
אנשים שיראו את הסגווי מיני פלוס בפרסומת או במציאות עלולים בטעות לחשוב שמדובר בצעצוע לילדים, ולא בכלי תחבורה של ממש. נתחיל ונאמר שלפי החוק – על הרוכב להיות בן 16 ומעלה. נמשיך ונאמר שקהל היעד כאן הוא גם לא נוער, אלא אנשים מבוגרים שמחפשים אלטרנטיבה לרכב או לאופניים, שתביא אותם בבטחה למשרד או אולי לתחנת הרכבת, ועל כך מעיד גם המחיר הגבוה.
תוך דקות בודדות מרגע שעולים על הסגווי (וממחקר שנערך במשרדי הג’ירפה: ככל שהגיל עולה, כך גם הזמן שלוקח לעלות עליו) מבינים כיצד הוא פועל. המכשיר מייצב את עצמו באופן בלעדי, וגם אם בדקה הראשונה עליו מרגישים קצת בחוסר שליטה – אין שום סיכוי ליפול ממנו. למכשיר גם משטח גומי נוח שגורם לכם להרגיש כאילו הרגליים מקובעות אליו, ומהרגע שתופסים את הרעיון, הופך הסגווי לכלי תחבורה שפשוט קשה לעזוב. הוא גדול מספיק כדי להיות נוח וקטן מספיק כדי להשתמש בו בכל מקום – גם על השביל הקבוע שבין המקרר לטלוויזיה. המכשיר מרגיש נוח, בטוח ואיכותי, וברגע שיוצאים איתו לנסיעה במהירות גבוהה מבינים שהוא לא עוד גימיק.
לסגווי מיני פלוס גלגלים גדולים (הגדולים ביותר מבין הדגמים) בגודל 11 אינץ’, כאשר על כל אחד מהם נמצאת תאורת לד. התאורה נמצאת גם בצידו האחורי של הכלי ומוארת באופן קבוע ואף מבצעת מעין איתות בפניות, ובחזית נמצא פנס אחד גדול שמאפשר נסיעה בחושך. הרכינוע כבד מאוד, כ־16 ק”ג, אבל מרגיש איכותי על אף שבנוי רובו ככולו מפלסטיק. המכשיר גם לא נוח לסחיבה, הוא לא מתקפל בשום צורה, ולכן אם אתם גרים או עובדים בבניין בלי מעלית לדוגמה – כדאי לכם לשקול כמה הוא רלוונטי עבורכם.
הוא חסין למים בתקנים IP54 ו־IPx7 שמאפשרים נסיעה בתוך שלוליות קטנות או בימי הקיץ החורפיים, וכך הופך המכשיר לכלי תחבורה קצת יותר רציני. גם סוללת המכשיר, שנטענת בזמן מרשים של 4 שעות בלבד, הופכת את הסגווי לכלי תחבורה של ממש; היא מספיקה לקצת יותר מ־20 ק”מ שמסוגלים להביא אותנו לכל יעד ובחזרה. מהירותו המקסימלית של המכשיר, מבחינה טכנית, היא באזור ה־20 קמ”ש, כאשר המחוקק הישראלי מגביל אותה ל־13 קמ”ש בלבד. מצד אחד, הכלי מאושר (בניגוד לאופניים חשמליים) לנסיעה על המדרכה, והמהירות הנמוכה שהוגדרה לו היא ודאי אחת הסיבות לכך. מצד שני – זה פשוט איטי מדי.
המחוקק VS המהירות המותרת
כששמענו לראשונה שהסגווי יכול להגיע ל־13 קמ”ש חשבנו שזו מהירות סבירה, אבל ברגע הראשון שעלינו על המכשיר הבנו כמה קל לחצות את המהירות הזו. הוא מגיע תוך שניות ספורות למהירות המוגבלת בחוק – ואחרי שנייה נוספת – מגיע כבר למהירות המקסימלית. זה כמובן דבר חיובי שנובע מהמנוע החזק שמותקן בסגווי, שמספק חוויה נסיעה נהדרת. אבל המהירות שהגדיר המחוקק, שלא באשמת חברת סגווי, פשוט נמוכה מדי – והיא תקפה לכל דגמי סגווי ולכל לדגמי ההובורבורד. כשנוסעים על המדרכה ליד אנשים אחרים, המהירות שהוגדרה מובנת והגיונית, אבל לעתים רוכבים בשעות מסוימות או בישובים קטנים בהם אין אנשים בדרך, ואין כל סיבה שלא להגיע ל־20 קמ”ש – כמו שמאפשר החוק במדינות אחרות.
בניגוד לרכב, לסגווי אין מד מהירות מובנה כמובן, אבל כן ניתן לראות את המהירות דרך אפליקציה ייעודית שמתחברת בבלוטות’. כלומר אם תרצו להיות אזרחים שומרי חוק כמונו – תצטרכו להחזיק את הטלפון בכל הנסיעה עם מד המהירות פתוח, או לחילופין להשתמש באפשרות שמציעה החברה, ולהגביל את המהירות המקסימלית של המכשיר ל־13 קמ”ש דרך האפליקציה.
בעיה נוספת עם המהירות של הסגווי, הפעם דווקא לא באשמת המחוקק ולא ספציפית רק לדגם זה, היא כיצד הוא פועל כאשר מגיעים למהירות המקסימלית שלו (20 קמ”ש). כשנוהגים ברכב, כזה המסוגל להגיע ל־170 קמ”ש נניח, מה שיקרה כשנתקרב למהירות הזו – זה שהרכב פשוט לא יצליח לעבור אותה. הוא יתקרב אליה, לאט לאט יגיע אליה וגם אם נלחץ את הדוושה עד הסוף – הוא פשוט לא יעבור אותה, אלא יישאר בה עד שננסה להאט. נשמע הגיוני, לא? אז מה שקורה עם הסגווי הוא קצת שונה.
כאשר מגיעים למהירות המקסימלית, הסגווי מתחיל לצפצף ולבלום. לא רק שהצפצוץ הזה מביך לאללה – הבלימה הזו מלחיצה ואפילו מסוכנת. כדי לבלום לבד צריך להשעין את הרגליים אחורה, וכשהסגווי מנסה לבלום – הוא משעין את המוצר אחורה בזווית שהוא רואה לנכון. אם הדבר הזה יקרה בצורה מתונה ובמישור, מצב שהגענו אליו לא מעט פעמים, אתם כנראה תהיו בסדר למרות שתרגישו קצת חוסר שליטה. אבל אם תאיצו מהר מדי – יש סיכוי שתיפלו כמו עבדכם הנאמן. אחרי שנופלים פעם אחת כנראה לא נופלים עוד פעם, כי מבינים כיצד להימנע מכך, אבל זה עדיין לא נעים. לא ברור לנו מדוע הסגווי עובד בצורה הזו, ובמקום לבלום – לא פשוט מונע מהרוכב לעבור את המהירות המוגבלת בצורה קצת יותר רחמנית. סעו בזהירות.
אולי קצת גימיק בעצם
חוץ מההבדלים הטכניים שהופכים את ה־miniPLUS למתקדם ביותר בסדרת המכשירים, השוני המרכזי בינו לבין השאר הוא הניסיון להפוך אותו למעין רובוט אישי. בגב מוט ההיגוי נמצא תא אחסון עם מקום לשלט ולמצלמה ייעודית של החברה שנמכרת בנפרד. השלט מאפשר ביצוע של מספר פעולות: נעילה או צילום תמונה, אך בעיקר שליטה מרחוק על הכלי והפעלת מצב “עקוב אחרי”. אלו אמורים להפוך את הכלי ללא רק עוד כלי תחבורה – אלא גם לסוג של רובוט.
לפני שאתחיל (או אמשיך) לחפור לכם, נתחיל מהדברים הפשוטים יותר: ניתן לנעול את הסגווי כך שאם אדם ינסה לעלות עליו, תופעל אזעקה. האפשרות מבורכת ועובדת מצוין. ניתן גם לשלוט מרחוק באמצעות השלט או באמצעות אפליקצייה בטלפון, ולכוון אותו לכל מקום שנרצה. האפליקציה מאפשרת גם צפייה בנתונים, כמו מספר הקילומטרים הנותרים בסוללה למשל, ובאמצעותה ניתן גם לשנות את צבעי התאורה, לכבות אותם וגם להפעיל צפצוף בנסיעה לאחור. האפליקציה נוחה מאוד והופכת את המוצר לקצת יותר חכם.
אבל בואו נדבר על מצב “עקוב אחרי”. לחיצה על הכפתור בשלט (שיש עליו ציור של כלב. חמוד מאוד) תגרום לסגווי לעקוב וללכת אחרינו לכל כיוון שנלך. המצב לא עובד בצורה מושלמת, וחייבים להיות במרחק מדויק ממנו ולא ללכת מהר מדי כדי שהוא יעבוד כראוי. אחרת, הוא משמיע צלילים שבתרגום לעברית אומרים “איפה אתה?” ואנחנו נאלצים לחזור אליו עד שהוא יאתר אותנו פעם נוספת. אבל הבעיה הגדולה יותר – אין כלל חיישנים שקולטים עצמים בדרך.
מה שהופך שואב אבק לשואב אבק חכם, מלבד העובדה שהוא נע בעצמו כמובן, זה שהוא יודע להימנע ממכשולים. שואב אבק חכם לא נתקע בקירות, ברגליים של שולחנות או ברגליים של אנשים, וגם לא נופל ממדרגות או דורס את הכלב. כל זה בזכות דבר נפלא שנקרא “חיישנים”. אבל לצערנו, אין כאלה בסגווי. הרעיון המקורי מאחורי מצב המעקב הוא שיהיה ניתן ללכת ברחוב בחופשיות, לשחק בטלפון או לשוחח עם בן אדם, ותוך כדי שהסגווי יעקוב אחרינו ולא נצטרך להיות עליו או להחזיק אותו. אבל הסגווי לא מסוגל בשום צורה להימנע ממכשולים – אז מה הטעם?
אם הסגווי עוקב אחרינו, הוא עלול להיתקע באבנים על המדרכה, ליפול ממנה לכביש, להתנגש בעמוד של תמרור עצור או חלילה לפגוע בילד שהולך בקרבתנו. אין למכשיר שום חיישן שימנע ממנו להתקדם ישר לתוך בן אדם או עצם כלשהו, וזה מסכן את המכשיר היקר וכמובן את הולכי הרגל. לכן ממש לא ברור לנו באיזה מצב האפשרות הזו יעילה, כמו גם אפשרות השליטה מרחוק – למה שנרצה לשלוט מרחוק על המכשיר? זה כיף בהתחלה בתור משחק, אבל אין לזה שום צורך הכרחי. שתי האפשרויות האלו, שמנסות להפוך את המכשיר לרובוט, פשוט מיותרות. בעלות של 4,500 שקלים הייתי מצפה לחיישנים כלשהם – ואם לא, אז למה לא לוותר לחלוטין על האפשרות ולהוזיל את המחיר?
בנוסף, אם המכשיר לא מסוגל לזהות עצמים בדרך, ולכן לא נשתמש בו למעקב, למה שאני ארצה לקנות מצלמה ולחבר אותה אליו? יש דגש רב על המצלמה במכשיר (שלא מיובאת לישראל באופן רשמי) כך שיש לה כפתור ייעודי לצילום בשלט, מקום ייעודי לחיבורה ומקום ייעודי לאחסונה בתא האחסון. אבל נדמה כי המצלמה פשוט לא רלוונטית במקרה הזה. למעשה סגווי עובדת על מכשיר בשם “Loomo” שאמור להיות רובוט של ממש, ובו תהיה מצלמה מובנת, בינה מלאכותית ותכנון מסלול באמצעות חיישנים וזיהוי פנים. נדמה שה־miniPLUS הוא מעין דגם ביניים שמכיל אלמנטים מסוימים מהרובוט עתידי, אבל לא ברמה שהם צריכים להיות.
כן ייאמר לזכותה של סגווי שעל אף שאפשרות המעקב בעייתית מבחינה בטיחותית, החברה כן שמה דגש גדול על בטיחות. ניתן להגביל את מהירות המכשיר דרך האפליקציה, כך שתהיה למשל 10 קמ”ש במקום 20 קמ”ש, ומהירות המכשיר במצב שליטה מרחוק או במצב מעקב נמוכה בהרבה מהמהירות המקסימלית על מנת למנוע פגיעות אפשרויות. המכשיר מגדיל לעשות ואפילו דורש ניסיון לפני שפותח את אפשרות העלאת המהירות: על מנת לשלוט על הסגווי מרחוק במהירות של 10 קמ”ש למשל, אנחנו צריכים להתאמן במהירות של 8 קמ”ש לאורך קילומטר אחד.
בשורה התחתונה
אי אפשר להתעלם מהתכונות המיותרות של ה־Segway miniPLUS. ככלל, אם מוסיפים משהו מיותר – תמיד אפשר שלא להשתמש בו. אבל במקרה הנוכחי, אפשרות השליטה מרחוק, המעקב והחיבור הפוטנציאלי למצלמה המיוחדת מייקרים את המכשיר עוד יותר, על אף שאין בהם צורך ממשי. התכונות הללו מנסות להפוך את המכשיר לרובוט קטן, אבל לא ברמה המספקת. השליטה מרחוק מגניבה ומהנה – אבל אין לה שימוש. המעקב הוא רעיון נהדר – אבל הוא לא עובד בצורה טובה, ולכן גם החיבור למצלמה מאבד ממשמעותו. נודה ונאמר שהתכונות הללו בכל זאת מעניקות לסגווי קצת אופי, ונשקר אם נגיד שלא התחברנו אליו.
הסגווי עדיין לא מתיימר להיות רובוט של ממש, אלא יותר כלי תחבורה אישי. ואת זה – הוא עושה מצוין. הכלי יציב, לא מסוכן, רכיבה עליו מרגישה בטוחה והרוכב מרגיש בשליטה גם בלי שיש לו מוט לאחוז בו. המכשיר מאיץ מהר ומגיע מהר למהירות גבוהה בזכות המנוע העוצמתי שלו, ואם נתעלם לרגע ממגבלות חוקיות – 20 קמ”ש יביאו אותנו במהירות לכל מקום שנרצה. גם סוללת המכשיר מרשימה במיוחד, נטענת מהר ומספיקה לכעשרים קילומטרים. ובשורה התחתונה – במחיר של 4,500 שקלים, ה־Segway miniPLUS הוא כלי תחבורה נהדר להייטקיסטים שרוצים להגיע מהדירה למשרד, או לאלו המחפשים תחליף לאופניים חשמליים שיוכלו להתנייד בעזרתו. הוא לא צעצוע ולא מיועד לילדים – הוא מוכיח את עצמו ככלי תחבורה אמין, מקצועי ורציני – ועדיין מהנה מאוד. והתכונות השונות שלו, מיותרות ככל שיהיו, לא גורעות מכך.
אהבנו
- מנוע חזק ועוצמתי
- מכשיר יציב ובטוח
- נוח לשליטה
- אפליקציה ייעודית ואפשרויות חכמות
- כיף לא נורמלי
אהבנו פחות
- מספר תכונות מיותרות
- בעיות עם המהירות המקסימלית
מפרט טכני
דגם | Segway miniPLUS |
---|---|
מצלמה ראשית | נמכרת בנפרד |
עמידות למים ואבק | כן, בתקנים IP54 ו-IPx7 |
מידות | 577 מ"מ על 280 מ"מ על 620 מ"מ |
משקל | 16.3 ק"ג (יכולת העמסה של 25-100 ק"ג) |
צבעים | אפשרות אחת: לבן עם חלקים שחורים |
מהירות מרבית | 13 קמ"ש על פי החוק ו-20 קמ"ש מבחינה טכנית |